חרקים ברסק עגבניות

שאלה:

הנני משמש כרב יישוב... ראיתי את הפרסומים אודות רסק העגבניות, שנמצאו חרקים בחלק מהקופסאות ובחלק מבתי החרושת, רציתי לשאול את הרב האם יש להפיץ את הדברים לחברי היישוב שימנעו מלקנות מוצרים אלו.

תשובה:

לכבוד ידידי הרב   שליט"א, אחר דרישת שלומו הטוב ושלום כל הנלוים עמו.

תחילה יש לדעת שעגבניה רגילה הגדלה בחממה או בשטח פתוח היא מוגדרת כמין שלא מצוי בה חרקים, אדם יכול לקחת עגבניה ולאכלה גם ללא בדיקה, אמנם יש בה לפעמים נגיעות של  כנימת 'טוטה אבסולוטה' שחודרת לתוך העבגניה, תופעה זו נראית בעין כשיש חורים בעגבניות, בד"כ העגבניות מטופלות כנגד המזיק הזה והריסוסים מועילים, כך שאין הרבה נגיעות של חרקים בתוך העגבניות הרגילות, (בחממות הנגיעות קטנה יותר). בכל אופן יתכן שיש מיעוט קטן  מאד של עגבניות עם נגיעות זאת או אחרת, אולם בודאי אין נגיעות של רוב, ואפילו לא מיעוט המצוי אלא הנגיעות בעגבניות נמוכה מאד מאד. כמו כן יתכן שאם משהים את העגבניות לאורך זמן מתפתחים בעגבניה כל מיני חרקים (יתכן מביצים שהתפתחו, תופעה שנמצאת גם בפירות המאוחסנים בבית, בלא קירור, שלאחר זמן מתפתחת נגיעות) אבל דבר זה ניתן לבדיקה ובחינה והוצאת העגבניות המקולקלות מתוך כלל העגניות העומדות לרסק עגבניות (או תרכיז עגבניות). לכן העגבניה מוגדרת הלכתית כמין שאינו נגוע, ואין בה מיעוט המצוי של נגיעות, אלא אם כן רואים את הנגיעות או פגיעות שונות (כפי שנמצא בכל הפירות, שכאשר יש נגיעות יש לחוש).  

הראשונים מונים מספר רב של טריפות, בהרבה אברים של הבהמות, חיות ועופות. אבל חז"ל קבעו שאנו צריכים לבדוק רק את הריאה. אמנם בחלוקי מנהגי א"י ובבל (ספר החלוקים, מרגליות, חילוק יח עמ' 81), כתב שבארץ ישראל אמנם בדקו י"ח טריפות, אבל להלכה הרמב"ם, טושו"ע (יו"ד סי' לטי סעיף א) כתבו שאין לבדוק רק את הריאה. בשו"ת שואל ומשיב (חלק תניינא, חלק ב, סי' לד ד"ה והנה) הסביר שבריאה החמירו כיוון שהטריפה ניכרת לעין ואם לא יבדוק הרי כמעלים עינו מהאיסור (עיין לשון הרשב"א חולין ט ע"א) וז"ל:

ומה שחששו להן חכמים ואבותינו הראשונים ומנהג אבות קדושים קדמונים יותר לבדיקת הריאה משאר שמונה עשר טרפות, ... ועוד טעם אחר בדבר שהוא קרוב ומזומן לראותו כגון הריאה שאם יש בה סירכא מיד תראה לעינים בפתיחת הבהמה, אם אינו בודק נראה כמעלים עינו מן האיסור.

מכאן למד השואל ומשיב שכל איסור אחר שלא ניכר בעין אין צורך לבדוק אחריו אפילו אם יש ריעותא. כגון:  שנסרך המסס לחצר הכבד, וכתב שאין צורך לבדוק כיוון שלא ניכר האיסור.

בעל ערוך השלחן (סי' לט סעי' א) כתב:

כל הטרפות שמנו חכמים א"צ לבדוק אחריהן דחזקת בהמה חיה ועוף כשרים הם שרוב בעלי חיים בריאים וכשרים הם [טור ועב"ח] וכיון שנשחטה שחיטה כשרה הרי בחזקת היתר עומדת עד שיולד להן דבר שחוששין לו ובודקין על אותו דבר בלבד [רמב"ם פי"א] וחזקה זו באה מכח רוב שרוב כשרות הן ורובא דאורייתא דכתיב אחרי רבים להטות. ואע"ג שאפשר לבדוק כל הטרפות מ"מ זהו הלכה למשה מסיני לסמוך ארובא אפילו היכא דאפשר לבדוק [רש"י י"ב.] ואע"ג דבכמה רובות החמירו חז"ל ואמרו כל היכי דאיכא לברורי מבררינן כמו ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן כמ"ש בסי' א' זהו כשאפשר לברר בנקל דליכא טירחא אבל כשיש טירחא רבה לא אמרינן כן, ואי מצרכינן לבדוק אחר כל הטרפות אין לך טירחא מרובה מזה [פמ"ג בשם מ"י] לפיכך אין בודקין אחר כל הטרפות אא"כ רואין דבר שיש לחוש עליו בודקין אותו דבר בלבד כמ"ש:

העולה מדברים אלו הוא שרק אם רואים ריעותא בעין, אבל סרך וספקות סתמיים אין צורך לבדוק כלל, כל זמן שיש רוב של כשרות, וכאמור עגבניה היא בחזקת לא נגועה ואפילו לא במיעוט המצוי. כך שאין צורך לבדוק.

אלא שנשאלת השאלה שיש קופסאות שמצאו בהם חרקים. יש לדעת שכל החיוב לבדוק הוא מפני שמעלים עינו מהאיסור, והכוונה היא שכאשר רואים את האיסור בעין, כפי שכתב השואל ומשיב שאפילו כשיש סימנים של בעיה (סרכות) בכל אופן אם לא רואים בעין אין חיוב בדיקה. בירור בידיעה שאולי יש חרקים על פי בדיקות אקראיות ורק בחלק מהקופסאות (גודל מסוים) מצאו ובחלק מסויים לא מצאו, בבתי חרושת מסוימים מצאו באחרים לא מצאו, אין בזה הגדרה של מעלים עינו מהאיסור, ולכן כל זמן שהדיון הוא על דבר שהוא בחזקת שאינו נגוע אין חובת בדיקה בגלל הסטטיסטיקה או הידע המתמטי שיש כאן חרקים בחלק מהקופסאות.

יש להוסיף שחובת הבדיקה היא שלא יעלים עינו מהאיסור, אבל ברסק עגבניות (כפי שמסרו לי מומחים) אין אפשרות לאדם רגיל לראות חרקים אלו. הבדיקות קשות ביותר, וכדי לבדוק קופסא רגילה צריך כשתים עשרה שעות, ואין זה מוגדר כאפשרי כלל, על כן אין כאן מעלים עינו מהאיסור כלל, וכפי שכתב במטה יהונתן (סי' לט)   שלא גזרו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה וכפי שכתב ערוה"ש שכל מקום של טירחא מרובה לא גזרו בדבר שהוא לא ממין המצוי. [1]

עוד יש  להוסיף שמכיוון שכאן הרסק מבושל בטמפרטורות גבוהות א"כ הרי זה כלול בדין של עבר ובישל שכתב השו"ע (סי' פד, ט) בשם הרשב"א שאם יכול לבדוק יבדוק ואם לא יכול לאכול ללא בדיקה, וא"כ בנידון דידן כפי שכתב הש"ך (סי' פד ס"ק ט) שכאשר ספק אם היה רחש כלל ואם היה שמא נימוח, אפילו באיסור תורה הולכים להקל. ואפילו הדעות שחששו האם בישול הוא נימוח כתבו שמעיכה בודאי הוי נימוח, וכאן גם בישלו וגם דכו עד דק, על כן בודאי שאפשר להסתמך על הספקות הללו שהובאו בשו"ע. אפילו אם נחשוש שהמפעל כשטחן ידע שיש חרקים והרי זה מבטל איסור, אבל כבר כתב בעל תרומת הדשן שמותר לטחון קמח למרות שידוע שיש מילבין (חרקים קטנים), מכיוון שאיננו מתכוון לטחון את החרקים אלא לעשות קמח אין זה מבטל איסור לכתחילה. בודאי שברסק הם מבשלים וטוחנים כדי שיהיה רסק עגבניות. עוד יש להוסיף שיש קופסאות רבות שהן למעלה מי"ב חודש מאז שנקטפו, כמו כן אין אנו יודעים האם התליעו במחובר לקרקע או רק בתלוש, כפי שאנו רואים בהרבה פירות שמתלעים לאחר זמן והם בתלוש. ואם אפילו מצאו מספר קופסאות שנגועות, מנ"ל שהן רוב, שמא אלו המיעוט שאין להתחשב בהם כלל! דהיינו אם במשך מספר שנים מצאו בחמישים קופסאות נגיעות האם אלפי אלפי הקופסאות של כל סוגי הרסק הזה יאסרו בגלל 50 קופסאות?!, זה אפילו לא רוב, ובייחוד שאין זה ניכר לעין אדם כפי שכתבנו ואין זה מעלים אינו מהאיסור.

שאלה נוספת שיש לדון בה האם הדבר דומה לדין ג' תולעים בסיר שחובה לבדוק א כל המאכל לאחר שהם נמצאו. אי הדבר דומה לדין זה משום ששם היו תולעים ממש, ראו אותם בעין, והחשש הוא שמא יש יותר, אבל בנידון הרסק עגבניות אין עין אדם רגיל יכולה לראותם (אמנם אחר הבידוד מהעיסה אפשר לראות) ולזהות שיש כאן חרק, ואפילו שיבדוק יום שלם, והמין איננו מין נגוע שנאמר שמא יש עוד חרקים. על כן בודאי שאין אנו עוסקים רק בשאלת חיוב הבדיקה ומעלים עינו מהאיסור.

בדרכי תשובה (סי' לט ס"ק א) כתב אם אדם רוצה לבדוק אפילו במיעוט שאינו מצוי, מכיוון שהוא צדיק ומחמיר בכל ספק ספיקא והוא מקדש עצמו במותר לו, הוא יכול לעשות כן, אבל אסור לו להורות כך לאחרים שיחמירו ויבדקו גם הם.

ברשותך ידידי הרב שליט"א אוסיף מספר דברים שאינם שייכים להלכה ישירות אלא להנהגת רבנות. צריך לדעת שאין כל חובה על אנשים לחפש חרקים בדבר שמוחזק שהוא לא נגוע. ברור שבדבר המוחזק בנגיעות יש חובת בדיקה כפי שכתב השו"ע (לט, א) שיש חובה לבדוק את הריאות. לכן בגידולים שהם מוחזקים בנגיעות (עלים ירוקים וכדו') יש להזהר מאד מחרקים, שם חיוב הבדיקה הוא מדאורייתא, חיוב בדיקה מדרבנן הוא במיעוט המצוי, אבל בפרי שהוא לא מוחזק כלל בנגיעות ואפילו אין בו מיעוט המצוי של נגיעות,  ואין אפשרות לבדוק את הדבר בעין רגילה, ורק על סמך בדיקות מפרכות מצאו חרקים במעבדות מסוימות, ומי יודע אולי יש רוב קופסאות שהן נקיות ואין בהם חרקים כלל, לכן נראה לענ"ד שלא טוב עושים המחפשים חרקים בדבר שלא נגוע, ואין הם עושים טובה אלא רעה. ואפילו אם יש איזו בעיה הלכתית הרי שמוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידין שאין כאן איסורי תורה אלא חובה מדרבנן לבדוק (או"ח סי' תרח). יש לציין שגדולי ישראל תמיד יצאו לזכות את ישראל ולא לחפש אחר איסורים בודאי לא בדבר חובת בדיקה שהיא רק מדרבנן ובייחוד שנראה בנידון דידן שאין חובת בדיקה כלל.  

כמו כן ברור שיש עוד הרבה מוצרי תעשיה רבים שימצאו בהם חרקים אם יבדקו בצורה זו (כגון: רסק תפוחים, רסק אגסים, ועוד) כל המוצרים שיתכן שהמפעלים מקבלים את החלק הגרוע או הישן שבפירות. ואין חובה על ת"ח לפרסם כל מה שיודעים, ובודאי בדבר שרק מוציא לעז על הרבנויות נותנות הכשרות וועדי הכשרות שבודקים את המפעלים. זו הדרך הטובה ביותר להרס הכשרות בישראל.

על כן לדעתי אינך צריך להודיע לחברי היישוב, ואם כבר שמעו, אתה יכול לומר להם שאין חובה לזרוק את הקופסאות ובודאי אם הם מתארחים אצל אחרים שאין ידיעה כלל באיזה גודל קופסאות השתמשו ובאיזה מפעלים  השתמשו, בודאי שאפשר לאכול. וכך הוריתי לאנשים ששאלו אותי. 

יהודה הלוי עמיחי

מכון התורה והארץ

נ.ב. הדברים היו לעיני הרה"ג יעקב אריאל שליט"א, וכתב שגם הוא הורה כך.

[1] . עיין קובץ מבית הלוי (יז עמוד קסח) בדברי הרב יעקב מאיר שטרן שבשעת הדחק יש להקל ללבוש בגד שכדוגמתו יש שכיחות של מיעוט מצוי שעטנז, כי האיסור אינו ניכר, וניתן להכירו רק ע"י בדיקת מומחה וכרוך בתשלום וכו' – וזאת משום שאינו מעלים עיניו מן האיסור. ולפי"ז בכל מקרה שאדם רגיל אינו יכול לראות את החרקים וגם אדם מומחה מזהה אותם בקושי  בטורח רב זה נחשב כאינו יכול לבדוק ויש להקל במיעוט שאינו מצוי.