'אוכלין ברגילה עד שיכלו סגריות מבקעת בית נטופה' (שביעית ט ה).
בקעת בית נטופה היא הגדולה בבקעות הגליל התחתון המרכזי והשנייה ברצף הבקעות מדרום לצפון בחבל ארץ זה. אורכה (ממזרח למערב) כ- 16 ק"מ, ורוחבה (מצפון לדרום) הממוצע הוא כ- 3 ק"מ.
בצפון: רכס הרי יטבת, בדרום-מזרח: רכס תורען; בדרום-מערב: גבעות ציפורי (חלק מרכס הרי נצרת); במערב: גבעות אלונים-שפרעם; במזרח: רמות הגליל התחתון המזרחי.
בקעת בית נטופה כמו גם היישוב העתיק בית נטופה (כיום חורבת נטיף) ששכן בה, מרמזים כנראה בשמם על בעיות הניקוז של הבקעה. חלקה המערבי של הבקעה מנוקז על ידי נחל יפתחאל, ואילו חלקה המזרחי אינו מנוקז כלל. בנוסף, יש בבקעה שכבה עמוקה של אדמה חרסיתית, אטימה יחסית למים, והיא גורמת להיווצרות אגם בחודשי החורף במזרח הבקעה. בקיץ, לעומת זאת, הבקעה סובלת מהיעדר מים בגלל מיעוט מעיינות בתוכה. תנאים אלו מצמצמים את האפשרויות החקלאיות בבקעה: אי אפשר לטעת בה עצים בגלל ההצפות ולא לגדל גידולי קיץ מושקים בגלל
מחסור במים. כיום, וכנראה שגם בימי המשנה, מגדלים בשטחים המוצפים בבקעה בעיקר ירקות ובפרט גידולי מקשה כגון מלונים ואבטיחים, כיוון שהם נזרעים באביב ואינם זקוקים להשקיה.
העובדה שהבקעה מוצפת בחורף יוצרת מציאות שהלחות נשמרת בה זמן ארוך
יחסית בקיץ. וכך ירק שנקרא סגריות (או סנריות או סנדיות), שאיננו מוכר לנו ודורש כנראה כמות רבה של מים אך חובב גם את חום הקיץ, מצליח להתקיים במקום עד שלב מאוחר יחסית בשנה.
שיעור זה הוזכר כדי לדעת מתי זמן הביעור של רגלת הגינה ('רגילה' בלשון המשנה) – ירק בר הגדל בשדות המושקים בתנאים הדומים לאלו של בקעת בית נטופה. מכיוון שלא תמיד אפשר לדעת מתי כלתה ה'רגילה' מן השדה, שזהו הזמן שיש לבער גם את הרגילה שנמצאת בבית, נתנו חכמים סימן לכך באומרם שכל זמן שהסגריות צומחות בבקעת בית נטופה, אפשר להניח כי עוד לא כלתה ה'רגילה' מן השדה.
עם הקמתו של המוביל הארצי בראשית שנות המדינה הוקם אתר תפעול חשוב
שלו במערב הבקעה, הנקרא 'מאגר אשכול', בסמוך לצומת הנקראת על שמו 'צומת המוביל'.
מקורות לערך:
סגל בן-ציון, הגיאוגרפיה במשנה, בקעת בית נטופה.
עינב רחלי, בקעת בית נטופה, מתוך: טבע הדברים גיליון 164 .
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
