מילון ערכים לסדר זרעים

חזור למפתח הערכים

יהודה

יהודה

מקורות שבהם הוא מופיע:

'הקלין שבדמאי: ...וביהודה: האוג, והחומץ שביהודה והכוסבר' (דמאי א א).
'שלוש ארצות לביעור' (שביעית ט ב-ג).
'דג טמא שכבשו עם דג טהור: כל גרב שהוא מחזיק סאתיים, אם יש בו משקל עשרה זוז ביהודה, שהן חמש סלעים בגליל, דג טמא – צירו אסור' (תרומות י ה).

הגדרת המונח יהודה:

'יהודה' המופיעה במשנה היא כינוי לאחד משלושת החבלים היהודיים הנכללים בתחום עולי בבל, ובהם התרכז עיקר היישוב היהודי בארץ ישראל. יהודה
שבמשנה, ובפרט בסדר זרעים, לא בהכרח זהה למונח יהודה מתקופות אחרות. לכן אין גבולות יהודה שבמשנה זהים לגבולות נחלת שבט יהודה כפי שהם מופיעים בספר יהושע; לגבולות ממלכת יהודה של ימי הבית הראשון; לגבולות 'פחוות יהד' של שיבת ציון – האוטונומיה היהודית שנוסדה ביזמת כורש מלך פרס (אם כי כנראה שם החבל 'יהודה' אכן קשור לתחומי ה'פחווה' הזו) או לגבולות הממלכה החשמונאית והישויות המדיניות שבאו בעקבותיה. אפשר להגדיר את 'יהודה' שבמשנה בתור חבל ארץ במרכז ארץ ישראל ובדרומה, שבו שכן עיקר היישוב היהודי בארץ בימי הבית השני ובתקופת המשנה.

מעמדה של יהודה:

מכיוון שירושלים היא בירתו הטבעית של חבל זה, היה זה האזור החשוב מבין שלושת הריכוזים היהודיים, הן מבחינה מדינית הן מבחינה תורנית. לאחר חורבן
בית המקדש השני, ובעיקר לאחר כישלון מרד בר כוכבא (באמצע שנות השלושים של המאה השנייה לספירת הנוצרים) ירד חבל ארץ זה ממעמדו, ומרכז היישוב היהודי עבר לגליל, הן מבחינת כמות האוכלוסייה והן מבחינת מושב ההנהגה המדינית והתורנית של העם. עם זאת, גם לאחר מרד בר כוכבא, לאורך כל התקופה הרומית והביזנטית (למרות התנצרותו של השלטון) עד הכיבוש הערבי במאה השביעית לספירת הנוצרים, התגוררה ביהודה אוכלוסייה יהודית גדולה, ובתי הכנסת הרבים שנחשפו בחפירות הארכיאולוגיות מתקופה זו מעידים על כך.

גבולות יהודה:

גבולות יהודה היו טבעיים בחלקם: בקעת ים המלח במזרח ובקעת באר שבע בדרום, אך גם מדיניים והתיישבותיים: בצפון הגבול היה אנטיפטרס (אפק, ליד ראש העין) ומשם צפונה החל אזור התיישבות הכותים, שהפסיק את הרצף היהודי בין יהודה לגליל. 
ההבדלים בין יהודה לגליל: בין יהודה לגליל היו הבדלים באורחות החיים. כך יש להסביר את המשנה בתרומות המלמדת שהמשקל של יהודה היה כפול משל הגליל כך שעשרה זוזים של הגליל היו שווים לחמישה זוזים של יהודה[1]. כמו כן, הייתה תוצרת חקלאית שביהודה הייתה פטורה מן הדמאי ('הקלין שבדמאי') בעוד במקומות אחרים הייתה חייבת בדמאי. הבדל זה נבע מן החשיבות שייחסו לגידול מסוים (אוג וכנראה גם כוסבר – גד) ביהודה או מדרך ייצור שונה של מוצרים בזמן מסוים [2] (החומץ שביהודה[3]).

יהודה – אחת הארצות לביעור: התיאור הגיאוגרפי המלא ביותר של ארץ יהודה במשנה נמצא במסכת שביעית (ט ב), במשנה העוסקת בשלוש הארצות לביעור. שם מנויות שלוש ארצות משנֶה בתוך ארץ יהודה: הר, שפלה ועמק, כפי שנמנו גם כן בגליל. לדעת רש"י ורמב"ם, לחלוקת המשנֶה של יהודה אין משמעות הלכתית מעשית, אולם לדעת ר"ש וה'תוספות' (וכן משמע מהתוספתא פ"ז ה"ז) יש משמעות גם לחלוקת המשנֶה, ומותר לאכול בכל אזור משנֶה רק עד שיכלה הגידול האחרון שבו, כך שאם כלה גידול מסוים משפלת יהודה, אין לאכול עוד ממנו בשפלת יהודה, גם אם הוא עדיין מצוי בהר שביהודה. ההבדלים בזמני הביעור בין חבלי המשנֶה נובעים בעיקר מן הגובה השונה בין החבלים. הבדלי הגובה יוצרים טמפרטורות שונות, וממילא גם מועדי הבשלה וכיליון שונים של הפירות שבשדה. בתוספתא (פ"ז) מוסבר ביתר פירוט כי 'ההר' הוא הר המלך (גוש ההרים המתמשך מן המורדות המזרחיים של הרי בית אל ועד המורדות המערביים של השומרון[4]), 'השפלה' היא שפלת לוד, ו'העמק' הוא בקע ים המלח – הקטע שבין עין גדי ליריחו. יש נוסחאות שבמקום 'העמק' גורסות 'הנגב', ואז הכוונה לדרום ארץ יהודה עד אזור בקעת באר שבע[5]. על המשפט המופיע במשנה: 'מבית חורון עד הים מדינה אחת' נאמרו כמה הסברים[6]. נאמץ את ההסבר שאזור זה, הנמצא צפונית-מערבית לארץ יהודה, אינו זהה לגמרי ל'ארץ יהודה', אך הגבולות בינו לבין ארץ יהודה אינם ברורים, ולכן דין אזור זה כדין ארץ יהודה[7]. אם כן, משמע ש'ארץ יהודה'כוללת את כל חלקה המרכזי-דרומי של ארץ ישראל, שהיה מיושב בימי חז"ל באוכלוסייה יהודית צפופה – בין הים התיכון לים המלח ודרום הבקעה ובין האזור הכותי שבשומרון לאזור המדבר שמדרום לבאר שבע.

מקורות לערך:
פליקס יהודה, 'משנת שביעית' ט, ב.
פליקס יהודה, תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פ"ט ה"ב, עמודים 235-240;249-250.
סגל בן-ציון, 'הגיאוגרפיה במשנה', יהודה (ארץ יהודה).

 

[1] קהתי במקום.

[2] מן ה'ירושלמי' משמע שהיו בדבר שינויים.

[3] 'ירושלמי'.

[4] פליקס ירושלמי שביעית ח"ב עמ' 249 שורה 45 בביאור.

[5] על פי פירוש דעת מקרא לביטוי 'נגב יהודה' בשמואל א, כז י.

[6] מדברי הרמב"ם (שמיטה ויובל פ"ז ה"ט) משמע משהו אחר לגמרי, שהיא ארץ אחת עם עבר הירדן, כנראה המזרחי.

[7] זו השיטה שנקט קהתי. דברי ר' יוחנן בירושלמי סובלים גם פירושים אחרים. גם 'מעורבות' שבדבריו, ייתכן שמעורבות בינן לבין עצמן וייתכן שמעורבות בתוך ארץ יהודה, כפי שנקטנו בפנים.

toraland whatsapp