מילון ערכים לסדר זרעים

כוי

ג'אמוס

מקורות שבהם הוא מופיע:

'כוי יש בו דרכים שווה לחיה ויש בו דרכים שווה לבהמה ויש בו דרכים שווה לבהמה ולחיה ויש בו דרכים שאינו שווה לא לבהמה ולא לחיה' (ביכורים ב ח).

הגדרה:

בעל חיים טהור, שחכמים נחלקו במהותו ואם דינו כחיה (חיית בר) או כבהמה (חיית

בית)[1].

זיהוי:

התנאים נחלקו במהותו של הכוי. קשה להכריע האם המחלוקת היא בשאלת זיהוי – איזו חיה היא הכוי, או שזיהוי בעל החיים שנקרא כוי מוסכם על הכול, והמחלוקת היא בשאלת שיוכו או מוצאו הביולוגי, מתוך הנחה שלשאלת השיוך הביולוגי יש השלכות הלכתיות. בדורנו הוצעו כמה הצעות לזיהוי:

א. אחת מדעות התנאים מזהה את הכוי בתור אֵיל הבר, כלומר זכר כבש הבר. פליקס הציע שמדובר על כבש הבר האירופי, וכסלו הציע את כבש הערבה (כיום מקובל לראות באחרון את מין הבר שכבש הבית בוית ממנו). ייתכן שהספק במעמדם נובע מחד גיסא, מדמיונם של בעלי חיים אלו לכבש, שהוא בהמה, ומאידך גיסא מהיותם חיות בר.

ב. ההצעה המקובלת ביותר בין החוקרים כיום היא שהכוי הוא הג'אמוס (בופלו). בעל חיים זה הוא מין בקר מבוית למחצה, שמצד אחד חי במקווי מים מרוחקים יחסית, אך מצד שני אפשר להשתמש בו גם בתור בהמת משק לעבודות חקלאיות וכן לעשות שימוש בבשרו, בחלבו ובעורו. לאור זאת, אפשר להבין את המבוכה ביחס ההלכתי אליו, האם כחיה או כבהמה. גם בקרב הראשונים יש שהשתמשו במונח כוי ככינוי לבעל חיים זה, אם כי יש הטוענים שזהו שימוש מושאל[2] במונח מן המשנה לבעל חיים אחר בעל דינים דומים. גם מן הבחינה הלשונית, אנו מוצאים מילים דומות בפרסית ובסנסקריט (שפה הודית עתיקה) שמובנן הוא שור או פרה, ומכאן הגיעה גם המילה האנגלית cow שפירושה פרה.

יש לציין כי אין עדויות ברורות על גידולו של הג'אמוס בארץ עד התקופה המוסלמית הקדומה (תקופת הגאונים, במאה השמינית למניינם), אם כי לא מן הנמנע שהוא אכן גדל כאן בהיקפים קטנים יותר כבר קודם לכן בתקופת חז"ל. זו הסיבה לכך שזיהוי הג'אמוס כ'תאו' המקראי (אחד משבע החיות הטהורות שבפרשת 'ראה') כבר אינו מקובל כיום, שהרי הג'אמוס כנראה שלא היה בארץ כלל בתקופת המקרא. בביצת החולה ובבקעת הבטיחה בצפון-מזרח הכנרת וכן במישור החוף גדלו ג'אמוסים עד לתקופת המנדט הבריטי והשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה. כיום נותרו בארץ ג'אמוסים בעיקר בשמורת החולה ובחוות גידול.

מעמדו ההלכתי:

הכוי, כאמור, הוא ספק חיה ספק בהמה, ולכן ניתנים עליו חוּמרי חיה וחוּמרי בהמה. ההלכות השונות שלו מפורטות במסכת ביכורים פ"ב משניות ט-יא.

מקורות לערך:
דור מנחם, 'מעלי הגרה במקרא ובמשנה – תאו, ראם (דישון), שור הבר, מריא כוי'. בתוך: בית מקרא תשנ"ב ב עמ' 128-127 .
עמר זהר, סרי ירון, 'מתי הגיעו הג'אמוסים לנופי המים של ארץ ישראל?'. בתוך: קתדרה 117 תשס"ו.
רענן משה, תאו – כוי בריה בפני עצמה היא (חולין פ ע"א). מתוך: פורטל הדף היומי.

[1] ההגדרה מועתקת כמעט לגמרי מן האנציקלופדיה התלמודית ערך 'כוי'.

[2] האנציקלופדיה התלמודית 'כוי' הערה 9.