משנת 'שלוש ארצות לביעור' (שביעית ט ב).
'ואלו חייבים בביכורים: ...וזיתי שמן שהם מעבר הירדן. ר' יוסי הגלילי אומר: אין מביאים ביכורים מארץ הירדן, שאינה ארץ זבת חלב ודבש' (ביכורים א י לגרסת הרמב"ם).
שטחי ארץ ישראל שממזרח לירדן. שטחים אלו נחשבו במשנה (לפחות לחלק מהדעות) לתחום עולי בבל[1].
יש להבדיל בין המונח 'עבר הירדן' של זמן המקרא לאותו מונח בימי המשנה. 'עבר הירדן' שבמקרא מכוון לנחלות שניים וחצי השבטים, ששכנו ממזרח לכנרת, לירדן ולים המלח, מן החרמון בצפון ועד נחל ארנון במואב בדרום. ואילו עבר הירדן של ימי המשנה הוא חבל ארץ מצומצם יותר ממזרח לירדן שהייתה בו התיישבות יהודית רציפה באותה תקופה. המונח 'עבר הירדן' להלן יתייחס לעבר הירדן של המשנה.
מצפון הגלעד – אזורים שנמצאים מצפון לנחל יבוק מלבד ערי הדקפוליס (עשר ערים בעלות צביון נכרי בצפון-מזרח ארץ ישראל. כולן, מלבד בית שאן, בעבר הירדן המזרחי) ועד נחל ארנון – ממזרח לים המלח. יש הסוברים כי אזור ההתיישבות היהודית במרכז הגולן אינו נחשב לחלק מעבר הירדן אלא לחלק מן הגליל[2].
מבחינה הסטורית ידוע כי עבר הירדן יושב בידי יהודים במהלך ימי הבית השני ולכן יש הסוברים כי הוא חייב בכל המצוות התלויות בארץ בדרגת החיוב של התחום הקדוש ביותר – תחום עולי בבל. במשניות המפרטות את שלושת החבלים ('ארצות') של ארץ ישראל היהודית, עבר הירדן מופיע שני, אחרי יהודה ולפני הגליל, ואולי יש מקום ללמוד מכך על רמת הקדושה שיוחסה לו. עם זאת, אנו מוצאים שלעניין ביכורים, מעמדו שנוי במחלוקת. למרות האיכות המיוחדת של השמן שיוצר בו[3], סבר ר' יוסי הגלילי שאין עבר הירדן חייב בביכורים, כי לשיטתו, התנאי לחיוב בביכורים היא שייכות ל'ארץ זבת חלב ודבש', והגדרה זו חלה רק על ארץ כנען, שבעבר המערבי של הירדן.
אף שלכאורה [4]אין במשנת 'שלוש ארצות לביעור' פירוט של שלושת חבלי המשנֶה של עבר הירדן, הרי הם מופיעים בתוספתא (שביעית ז ט) וב'ירושלמי' (שביעית פ"ט ה"ב). כל היישובים שמוזכרים שם נמצאים בין הנחלים ארנון בדרום ויבוק בצפון, ואין ביניהם אף יישוב מן הנחלה המקראית של חצי שבט המנשה שבצפון, שלפחות חלק מנחלתו נכלל כנראה בגליל.
עבר הירדן המקראי היה מורכב מממלכותיהם של סיחון (הדרומית), עוג (הצפונית), עמון (דרום הגלעד) ומואב (הרמה שמדרום לגלעד, מצִדו המזרחי של ים המלח). אדום, הדרומית יותר, אינה נכללת בכינוי 'עבר הירדן' (אם כי במאה וחמישים השנים האחרונות נכלל גם חבל ארץ זה במונח הכללי 'עבר הירדן', כנראה גם בהשפעת הקמת ממלכת ירדן, ששולטת גם על אדום). סיחון כבש גם את חלקה הצפוני של מואב (עד נחל ארנון) ואת חלקה המערבי של עמון. במעשהו זה 'טיהר' סיחון מבלי דעת את השטחים הללו לעם ישראל, שנצטוו שלא לכבוש את ארצותיהם של עמון ומואב. את ארצותיהם של סיחון ועוג העניקו משה ויהושוע לשבטי ראובן, גד וחצי שבט המנשה לנחלה. נחלתו של ראובן הייתה בדרום השטח הישראלי, במישור (צפון מואב); נחלתו של גד הייתה במרכז וכללה את דרום הגלעד (מערב עמון) עד נחל יבוק; נחלתו של חצי שבט המנשה השתרעה מנחל יבוק וצפונה וכללה את צפון הגלעד, הבשן (כולל הגולן) והחרמון. שניים וחצי השבטים היו החוליה החלשה והמבודדת יחסית לשאר שבטי ישראל, והם היו בין הראשונים שגלו בגלות אשור הראשונה. במהלך ימי הבית השני יוּשב חלק מן האזור ביהודים
שנית, בפרט לאחר שנכבש בידי המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. האזור שבו הייתה רציפות של יישוב יהודי במהלך ימי הבית השני ואחריו נחשב חלק מתחום ארץ ישראל של גבול עולי בבל, אם כי היו גם יישובים יהודיים באזורים שחרגו מ'עבר הירדן' היהודי של ימי הבית השני, כמו למשל צוער בדרום-מזרח ים המלח. יהודי עבר הירדן השתתפו במרד הגדול. לא ידוע על השתתפותם במרד בר כוכבא, אם כי יש סימנים מסוימים המורים כי הייתה להם שותפות גם בו. העדות הטובה ביותר לכך היא היעלמותו של היישוב היהודי מעבר הירדן בשנים שאחרי המרד. במהלך התקופה הרומית המאוחרת והתקופה הביזנטית היישוב בעבר הירדן היהודי הלך ונעלם. אפשר ללמוד זאת גם מהיעדר שרידים של בתי כנסת יהודיים מתקופות אלו ביישובים המרכזיים של עבר הירדן היהודי. בתקופות אלו יש עדויות דווקא על יישובים נוצריים במרחב הזה.
במהלך השנים התפיסה של העם היהודי הייתה שארץ ישראל כוללת גם את עבר הירדן, ועם תחילת ההתיישבות היהודית המחודשת בארץ ישראל גם עבר הירדן עמד מול עיני המתיישבים. ברמת הגולן (שבאותם ימים ראו בה חלק מעבר הירדן, על אף שבימי חז"ל נתפסה, כאמור, בתור חלק מן הגליל) הוקמה המושבה 'בני יהודה', שלא האריכה ימים, והמשפחה האחרונה שגרה בה עזבה בעקבות פרעות תר"פ. היו תכניות נוספות ליישוב עבר הירדן, אך הן לא יצאו אל הפועל. הבריטים הפרידו בין שני עברי הירדן, ובתרפ"ב ( 1922 למניינם) החליטו באופן רשמי על מסירת עבר הירדן לידי עבדאללה, שמשפחתו סייעה לבריטים במלחמת העולם הראשונה. היהודים ראו בכך בגידה של הבריטים בהבטחותיהם להקמת בית יהודי בארץ ישראל. תנועתו של ז'בוטינסקי אף חרטה על דגלה את דרישת החזרתו של עבר הירדן לתחומי הבית הלאומי היהודי, וסיסמתה הייתה 'שתי גדות לירדן – זו לנו זו גם כן'. בהמשך הוקמה בכל השטח של עבר הירדן עד הירמוך בצפון הממלכה ההאשמית של ירדן.
מקורות לערך:
בן דוד חיים, 'עבר הירדן': עיונים והגדרות וגבולות במהלך הדורות, בתוך: די סגני לאה, הירשפלד יזהר, טלגם רינה ופטריך יוסף, 'אדם ליד קשת רומית' – קובץ מחקרים לכבוד פרופ' יורם צפריר.
פליקס יהודה, 'משנת שביעית' פ"ט מ"ב.
[1] כך משמע מדברי רדב"ז ולכאורה גם מדברי הסמ"ג. הכסף משנה סובר שבכל מקרה עבר הירדן אינה נחשבת
כתחום עולי בבל. עיין שבת הארץ (הוצאת מכון התורה והארץ)פרק ד הלכה כח, דברי הראי"ה קוק ותוספת
שבת. ועיין שם הערות 15-6 .
[2] על פי דברי פרופ' חיים בן דוד. עיין שבת הארץ (הוצאת מכון התורה והארץ) פרק ד הלכה כח, תוספת
שבת, ושם הערה 5.
[3] כך משתמע מגרסת הרמב"ם. עיין 'תפארת ישראל'.
[4] כנראה שלדעת הרמב"ם כן.
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
