מילון ערכים לסדר זרעים

עול השרוני

מקורות שהוא מוזכר בהם:

'הרוצה לעשות שדהו משר משר מכל מין – בית שמאי אומרים: שלושה תלמים של פתיח, ובית הלל אומרים: מלוא העול השרוני. וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו' (כלאים ב ו).

העול:

העול הוא שמו של מכשיר חקלאי שחלקו העיקרי הוא המוטה או המוטות (בעול הזוגי, המכונה 'צמד'). מטרת המוטות היא להצמיד בהמות זו לזו או לחבר אליהן כלי עבודה שונים. על מנת שלא יהיה כבד מדי, העול נעשה בעיקר מעץ, ולכן לא נשתמר בחפירות ארכיאולוגיות [1]. לעתים נדירות הוא נעשה ממתכת, לצורך רתימת הבהמה לעגלה. במקרה זה העול היה כבד והקשה על הבהמה הנושאת אותו.

מידותיו:

מידת רוחבו של העול הרגיל לא צוינה בחז"ל, אולם מידת רוחבו של העול השרוני צוינה. במשנה במסכת כלאיים נאמר כי לדעת בית שמאי, יש להרחיק בין חלקות זריעה צרות וארוכות ממינים שונים (המכונים מֵשר) שלושה תלמים של פתיח, ולדעת בית הלל, יש להרחיק 'מלוא העול השרוני'. המשנה אומרת כי מידות אלו קרובות זו לזו, כלומר מלוא העול השרוני שווה (בקירוב) לרוחב שלושה תלמים של פתיח. בתוספתא (ב א) נאמר גם כי רוחב זה דומה לעול של כרמים. ב'ירושלמי' מובא בשם ר' חייא כי השיעור הוא שתי אמות, ומיצר והולך אפילו כלשהו[2].

תלם של פתיח הוא החריש הראשון הנעשה לאחר קציר תבואות החורף. בשלב זה יש עוד מעט לחות באדמה והיא מאפשרת את החריש, אך עם זאת, האדמה כבר מהודקת יחסית והחריש אינו יעיל מאוד, ומטרתו רק לפתוח את האדמה לקליטת הגשם הראשון. פליקס מציין כי רוחב שלושה תלמים כאלו הוא 112 ס"מ בקירוב. רוחב זה הוא קטן מדי בשביל שישמש עול לשתי בהמות. אם בודקים את העול שהפלאח הערבי היה משתמש בו, רוחבו הממוצע של עול זוגי הוא 145 ס"מ.
ואכן בשרון, שאדמותיו קלות, הייתה מספיקה בהמה יחידה כדי לבצע את החריש, ולבהמה כזו היה עול של יחיד שנקרא על שם המקום שהשתמשו בו – 'עול השרוני'. לעומת זאת, באזורי ההר, שבהם יש אדמות כבדות, השתמשו בעול אחר – 'צמד', המיועד לשתי בהמות והוא היה רחב יותר. עול צר הוא גם העול המתאים למטעים, כדי שהוא יוכל לעבור בין האילנות. פליקס משער כי מכיוון שבשרון לא היה נהוג לחרוץ את תלמי הפתיח (כי האדמה הקלה אפשרה חריש טוב גם בעיצומו של הקיץ, הרבה אחרי הקציר), העדיפו בית הלל לתת מידה אחידה ומוכרת, ולכן העדיפו לנקוט במונח 'עול השרוני'.

המקור לערך:
פליקס יהודה, 'כלאי זרעים והרכבה' ב, ו.
פליקס יהודה, 'החקלאות בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד' (הוצאת תשכ"ג),
עמ' 59-58 .

[1] שהרי העץ הוא חומר אורגני, שאינו משתמר על פי רוב.

[2] פליקס סובר שכל השיעורים הללו זהים, והם שווים לשתי אמות. לא בטוח שזה הפירוש הנכון

בירושלמי.