פרק ל - מעמד "הקהל"

פרק ל - מעמד "הקהל"  

א. מצוות "הקהל"

שלושה רעיונות מרכזיים באים לידי ביטוי בשנת השמיטה 499: 

א. "כי לי הארץ" - ה' הוא ריבון העולם. 

ב. "ואכלו אביוני עמך" - גיבוש חברתי של עם ישראל והפיכתו מיחידים לציבור מלוכד. 

ג. "שבת לה'" - שנת השבתון מיועדת לעלייה רוחנית ולניצול הפנאי ללימוד תורה. 

מצוות "הקהל" 500 - בשיאה של שנת השמיטה - מכילה שלושה מרכיבים אלו, המשפיעים זה על זה ומתיכים אותם לתוכן אחד. זוהי מצוה ציבורית המקיפה את כל הציבור, אנשים נשים וטף. ההתכנסות בבית המקדש לקריאת התורה מפי המלך, מדגישה את לימוד התורה הציבורי, של כלל ישראל, בראשות מוסדותיו המדיניים. 

אכן, מדינת ישראל צריכה להיות מדינת התורה. התורה היא המגבשת את עם ישראל לכלל מלוכד; וזאת כתוצאה מקדושת הארץ, במוצאי שנת השמיטה. רק בארץ הופך הציבור הישראלי להיות ציבור מגובש. רק בארץ תיתכן מלכות ישראל. ורק בארץ מגיעה התורה לשלמות.

אין תורה כתורת ארץ ישראל. כי רק מכוח קדושת הארץ הופכת התורה להיות נחלת כלל ישראל. העם, התורה והארץ הם חוט משולש, שאין להפרידו לפרטים. אין משמעות לכל אחד מהם לחוד. הארץ היא ארץ העם ותורתו. התורה היא תורת העם וארצו. והעם הוא עם התורה והארץ. 

מעניין הדבר, שלא גדולי התורה יקראו לפני העם, אלא המלך. מדינת התורה אינה מבטלת את סמכותם ומעמדם של המוסדות המדיניים. אדרבה, היא מקדשת אותם. המטרה היא לקדש דווקא את הארציות, את הממלכתיות. כי ייעודה של מלכות ישראל הוא לאחד את כל הפרטים ולהתיך אותם למקשה אחת סביב רעיון מרכזי אחד: "להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק" (רמב"ם הל' מלכים פ"ד ה"י). "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא". "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". המלכות בישראל אינה חילונית, אלא נמשחת בשמן הקודש 501; ועליה נאמר: "אשר יבחר ה' א-להיך". ומשום כך נקראים מלכי ישראל בכינוי "משיח ה'". ומשום כך דווקא המלך הוא צריך לקרוא בתורה. 

ב. ענין שמיטה אצל הר סיני  

מעמד "הקהל" הוא מעין שיחזור של מעמד הר סיני. "יום הקהל" – נקרא המעמד בתורה (דברים ט' י'; י' ד'; י"ח ט"ז). גם בית המקדש מקודש בזכות קודש הקדשים, שבו הארון, הלוחות והתורה שניתנו בסיני. לכן זוהי הנקודה המרכזית המלכדת את כל עם ישראל. "תלפיות - תל שכל הפיות פונים אליו" 502. נמצאים כל ישראל מכוונים למקום אחד, ודרכו למקום ברוך הוא, האחד והמיוחד. וכשם שהתורה ניתנה בסיני אחרי שבעה שבועות. כך גם מעמד "הקהל" נקבע למוצאי שנת השמיטה, אחרי שבע שנים. 

כאן ניתנת התשובה לשאלה הגדולה הפותחת את מצוות השמיטה: "מה ענין שמיטה אצל הר סיני?" (רש"י ויקרא כ"ה א'). והתשובה היא, שכל השמיטה מיועדת לקראת מצוות "הקהל", שהיא חזרה על מעמד הר-סיני, "יום הקהל", היום בו נוצרה הציבוריות הישראלית על ידי התורה. במעמד זה מתקיימת ההבטחה בסיני: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". 

ג. דרישת ציון  

חשיבות רבה יש לקיום זכר למעמד "הקהל" בימינו. אמנם השמיטה לא מתקיימת במילואה, המקדש לא עומד בהדר בניינו ומלכות ישראל רק בשלבי הקמתה מחדש. אולם היא הנותנת. חובתנו לתקן ולשכלל את העם, המלכות, הארץ, תורתה ומצוותיה, בזכירה ובמעשה. מצוות "הקהל" לא חלה עדיין; לא מהתורה, ואולי אף לא מדרבנן. אולם מצוות "זכר למקדש" - מקורה בתורה. "לשכנו תדרשו ובאת שמה" (דברים י"ב ה') 503. ציון טעונה דרישה 504. והדרישה היא כפולה. ראשית כל - הדרישה היא מאתנו, שנעלה את זכר המקדש על ראש שמחתנו, שלא נשכח לרגע את ייעודנו העיקרי בארץ: לעלות אל המקום אשר ה' דורש אותו, ולהופכו למגדלור שיאיר את דרכנו ואת עיני העולם כולו. ושנית - הדרישה שלנו, לדרוש, לתבוע, להתעניין, לצפות, להכין ולהתכונן לקראת בניין בית תפארתנו. וזאת ניתן לעשות רק על ידי קיום מעמדים כגון: "הקהל", שהיו ושיהיו במקדש ברוב עם, מתוך חוויה של התרוממות רוח שתעורר את שאיפתנו להיכנס אל הקודש כשנזכה לכך בקרוב. 

ד. זכותו של האדר"ת  

זכותו של הגאון האדר"ת - רבה של ירושלים לפני כ100- שנה, ולפני כן רבן של קהילות מפוארות בגולה, מיר ופוניבז' - תעמוד לו על שהעלה לראשונה את הרעיון לקיים זכר למעמד "הקהל". בהשפעתו מתקיים המעמד ברחבת הכותל המערבי, שריד מקדשנו, זה למעלה מיובל שנים, בחג הסוכות מועד שנת השמיטה. 

נתגלגלה זכות על ידי זכאי, ומכון "התורה והארץ" ההדיר את קונטרסו של האדר"ת, "זכר למקדש" פיענח את ראשי התבות המרובים, תוך כדי ציון מקורות, חלוקה לפיסקאות והערות הכרחיות. יישר כוחם על המאמץ שהשקיעו ועל המלאכה המתוקנת שהוציאו מתחת ידם. 

ה. על מי מוטלת המצוה?  

אחת השאלות שמעורר האדר"ת היא: על מי מוטלת המצוה? האם המצוה מוטלת על המלך, או המנהיגות המקבילה בישראל, להקהיל את העם, או שהעם מצווה להיקהל, גם ללא יוזמה מטעם המלך? אולם גם לדעה האומרת שהמלך הוא המצווה להקהיל, סבור האדר"ת שבהעדר מלך, אחרים הם המוסמכים לכך; ונמצא שבסופו של דבר האחריות עוברת לציבור, אשר חייב להיקהל. חתנו, מרן הרב קוק זצ"ל 505, סבר שהמוסדות הנבחרים של הציבור ממלאים את הפונקציה המלכותית; ומצוות "הקהל" בכלל זה.

בימינו, כאשר אין סמכות המקהילה את העם, מצוות "זכר למקדש" מוטלת על הציבור להיקהל מיוזמתו ליד שריד מקדשנו ולקרוא ביחד, או שנכבדי הקהל יקראו בפני הציבור, פרשיות נבחרות מספר "משנה תורה". 

הציבור נקרא אפוא לעלות בהמוניו ירושלימה כדי לקיים זכר למעמד הקהל ביום הראשון לחול המועד סוכו 499 ראה מאמרנו: "ענין שמיטה אצל הר סיני" (לעיל סי' ב'). 

500 ראה מאמרנו: "הקהל – לימוד אישי וחוויה חברתית" (בספר "מאהלי תורה" ח"א סי' ק').

501 ראה מאמרנו: "משיח – המלכות בישראל וייעודה" (בספר "מאהלי תורה" ח"א סי' מ"ד).

502 ברכות (ל' ע"א).

503 עי' רמב"ן (במדבר ט"ו כ"א).

504 ראש השנה (ל' ע"א); סוכה (מ"א ע"א).

505 משפט כהן (סי' קמ"ד).