תתן אמת ליעקב
תתן אמת ליעקב
(לפרשת ויצא)
ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו, ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר, וישק את צאן לבן אחי אמו.
מהיכן לקח יעקב את הכח לגול אבן ששלושה רועים לא יכלו להרימה, ורק כאשר נאספו כל העדרים יכלו לגול אותה? ומדוע לא המתין יעקב עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן כמנהג המקום? מה האיץ אותו לגול את האבן בעצמו?
מנהג המקום היה באמת מנהג משונה. מדוע גללו הרועים אבן כה כבדה על פי הבאר עד שרק כולם יחד יכלו לגוללה? אין זאת כי אם רמאים היו, או שחשדו זה בזה שיקחו מים מעל למידה, ולכן רצו שחלוקת המים תיעשה בפיקוח כולם. וייתכן שדבר זה שימש להם תירוץ נוח לבטלה. מכיוון שכל אחד לחוד לא יכול היה לגול את האבן, הוא היה "נאלץ" להמתין ליד הבאר עד שייאספו כל הרועים. ובינתיים יכול היה הרועה השכיר לפטור את עצמו ממלאכת בעליו, שהרי בשעות החום הכבד אין לרעות את הצאן ללא מים. וכך בוזבזו שעות עבודה רבות. ואכן זאת היא תמיהתו של יעקב: הן עוד היום גדול, לא עת האסף המקנה, השקו הצאן ולכו רעו! דברי תוכחה כאלו אינם מתאימים לאדם זר, שעתה זה הגיע לכאן. האחד בא לגור וישפוט שפוט?! אולם מידת האמת שבערה ביעקב לא אפשרה לו להבליג. לא היה יכול לכבוש את נבואתו. חייב היה להטיף לרועים הבטלנים-הרמאים דברי מוסר. וכשראה את רחל, נערה רכה וחלושה, וכיצד מנהגם הנפסד של הרועים גורם לה עוול, התפרצה מידת האמת שבו בכל תוקפה. כל כוחות הנפש שלו גויסו לגול את אבן השקר מעל פי הבאר ולאפשר לאמת ולצדק לצאת לאור.
יושר ונאמנות
מידת האמת של יעקב התבטאה בנאמנותו המוחלטת לעבודתו אצל לבן: ואתנה ידעתן כי בכל כוחי עבדתי את אביכן, וזאת למרות התנהגותו ההפוכה של לבן. ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים. ולכאורה, יכול היה יעקב לגמול לו מידה כנגד מידה ולעבוד "לפי הספר". אולם זוהי מידת האמת שלו, העומדת במבחן, גם כשהוא נתון בתוך תוכו של עולם השקר המנצל את יושרו ונאמנותו.
זה עשרים שנה אנוכי עמך, רחליך ועזיך לא שיכלו ואילי צאנך לא אכלתי. טרפה לא הבאתי אליך, אנכי אחטנה, מידי תבקשנה, גנובתי יום וגנובתי לילה. הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיני.
חלק מתיאור זה של יעקב עומד בניגוד להלכה. כי לפי ההלכה שומר שכר פטור מאונסין. התורה אמרה במפורש: הטרפה לא ישלם. וכמו כן מותר לרועה להניח עדרו ולבוא העירה בשעה שדרך הרועים להיכנס. ואם כן יעקב לא היה צריך לשמור על העדר יום ולילה ללא הפוגה. אולם מידת הנאמנות של יעקב עוברת על גדותיה. לאחר שקיבל אחריות על עדרו של לבן, עושה הוא מעל ומעבר כדי למלא אחריות זו. זוהי מידת האמת. זוהי מידת היושר של יעקב אשר על שמה נקרא שמו ישראל וישורון.
מידת האמת היא שדוחה את איסור נשיאת שתי אחיות בחייהן. את הבטחתו לרחל לא רצה להפר; אולם גם את לאה לא רצה לגרש. ולכן נאלץ לשאת את שתיהן. ליעקב בלבד הותר לעבור על איסור זה. כי מידת האמת היא המאפיינת אותו יותר מכל.
השקר היחיד
נכחד לאמת אם נתעלם משקר אחד ששיקר יעקב בחייו, באומרו ליצחק אביו אנכי עשו בכורך. לדעת חז"ל שילם יעקב על שקר אחד ויחיד זה ביוקר רב, בריבית דריבית. לבן רימה אותו, בניו שיקרו לו ומכרו את יוסף, וכמעט והורידו את שיבתו ביגון שאולה. שִקרו של יעקב, לא שקר גמור היה. יש מקרים שמותר לשקר. כגון: מפני דרכי שלום, מי שאינו רוצה להתפאר בתלמודו או מי שמצניע דברים שהצנעה יפה להם. עם עיקש תתעקש. עשו שצד את אביו בפיו הוא שאילץ את יעקב לנקוט בתכסיס של שקר, כדי להחזיר את האמת האובייקטיבית למקומה האמיתי. ואף על פי כן שילם יעקב מחיר כה כבד על שהשתמש בשקר, אם כי למטרה חיובית ואמיתית. מצינו בהלכה דבר דומה. מי שחלם חלום רע בשבת מותר לו להתענות. אולם אחר כך חייב הוא להתענות ביום חול על שהתענה בשבת. התענית בשבת היתה אמנם מותרת, אך בכל זאת עונג שבת לא קיים ועליו להתענות על כך תענית נוספת. כך גם יעקב לפי מידתו, מידת האמת, חייב היה לכפר על השקר שנאלץ לשקר כדין, במידה כנגד מידה.
הסולם
מידת האמת של יעקב היא תוצאה של תכונותיו הפנימיות, לעומת אחיו עשו שתכונותיו חיצוניות הן. הקול קול יעקב והידיים ידי עשו. הקול בוקע ממעמקי הנשמה, יוצא מלפני ולפנים החוצה. הידיים הם האבר החיצוני ביותר של אדם, והן מתפשטות לכל עבריו. עשו הוא איש שדה, הנמצא בחוצות. יעקב לעומתו יושב אוהלים, איש בית, הספון בפנים. החיים החיצוניים הם בהכרח שקריים. הצורך לעשות רושם חיצוני, להיות מורגש בחוץ, להדגיש את הכמות, כל אלו בהכרח מידות של שקר הן. לעומת זאת העיסוק ברוח, בבית, מציאת הסיפוק ביצירה הפנימית, מחייבים צניעות וענווה. לאיש הרוח כיעקב, נראים ההישגים החיצוניים גמדיים ועלובים לעומת מושגיהם המקובלים של הבריות בחוץ. האחרונים מעריכים מעמד, פרסומת, עושר ושאר דברים חיצוניים, שאין להם ולאישיותו האמיתית של האדם ולא כלום. אדרבה, פעמים שהם מחפים על חדל האישים וקטן הנפש. זהו עולם השקר. יעקב הוא איש האמת. סולם הערכים שלו שונה לחלוטין. אמת המידה שלו היא האמת.
זהו הסולם של יעקב, שהמלאכים עולים ויורדים בו. בסולם הערכים האנושי יש מעלה ומטה, בעולם השקר בו אנו חיים, העליונים באמת - למטה, והתחתונים באמת - למעלה.
אולם זהו סולם הפוך. בעיני איש האמת - העליונים למעלה, והתחתונים למטה. כשה' מתגלה אל יעקב הוא מראה לו את סולם הערכים האמיתי: העולים יורדים, והיורדים עולים.
היה צורך לחזק את ליבו של יעקב, ערב צאתו לגלות הארוכה, לקראת התמודדותו עם לבן הארמי - הוא לבן הרמאי, ועם עשו איש הכוח והרושם החיצוני. דרכו הארוכה של יעקב היא דרכו של כל עם ישראל אחריו. אשר "לָבָנים" ו"עֵשָווים" ינסו לאלצו לסטות מדרכו הישרה. הוא יאלץ לפעמים להתפתל, וכדי לשרוד יצטרך לרדת לרמה הנמוכה שבתוכה הוא חי. אולם מובטח לו שגם כאשר ירד, תחזירו האמת הפנימית שבנפשו לדרכו הישרה. העולים ירדו, והיורדים יעלו. זו היתה בקשתו של יעקב: אם יהיה א‑להים עמדי, אם מידת האמת הא-להית תצליח להישמר על ידי ולשמור אותי בדרכי הארוכה, ושבתי בשלום לבית אבי, שלם בנפשי ובמדותי - והיה ה' - זו מידת האמת - לי לאלהים. כי ה' א-להים - אמת.
