התשובה
שלום וברכת ד´
מאד מצער לשמוע את הדברים שאת כותבת עליהם, ובייחוד שנער צעיר עוזב את העולם, לפני שראינו את מה שעשה כאן בעולם.
אלא שהשאלה האמיתית היא תפקידו אל האדם בעולמו, ואנו מאמינים שכל נשמה שהגיעה לעולם יש לה ייעוד ותפקיד לעשות ולתקן בעולם, אמנם אין אנו יודעים במה ואיך, אבל אנו בטוחים שתפקידו הוא ממלא, והקב"ה לוקח נשמות לאחר שעשו את תפקידם בעולם, ולפעמים לקיחתם היא תפקידם, מכיוון שעל ידי זה אנשים מתעוררים למעשים טובים. על כן ראי את מעשיו הטובים, מה הועיל הנער בימי חייו הקצרים, ופעמים שאדם צעיר עושה דברים שאנשים בני שמונים ותשעים לא עושים, אין אורך הימים מודד לעשייה, אלא האם הוא קידם את העולם ולו גם במשהו. על כן כל מה שהוא קידם תפקידנו כעת להמשיך ולקדם הלאה, ויתכן שנצליח לקדם במעט, אבל בצרוף זו התקדמות גדולה. על כן כאשר קורה מקרה כזה, לא כדאי לך לחשוב מה יהיה בעתיד כיצד יקום ומתי, אלו חשבונות שהקב"ה עושה, והוא מדעתו ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל, אבל אנחנו זה לא תפקידנו אלא ללמוד מדרכי הנפטר ולדעת כיצד לקדם את העולם.
ולכן את צודקת שאינך צריכה לקרוא בספרים אודות תחיית המתים, אלא להאמין בכך שהמות איננו חידלון אלא הוא מעבר לעולם אחר שבו אין לנו מושגים, מכיוון שאנו בעולם החומר והעולמות העליונים הם ברוח. אנו נשארנו בעולם הזה כדי להמשיך ולפעול ולתקן. על כן התרכזי בימים הללו במה את יכולה להמשיך ולתקן את העולם באהבת הבריות בעשיית טוב וכו´.
לגבי השאלה על הקשר עם הוריו של הנער, זה חייב להמדד על פי ההרגשות, צריך לדעת שאצל הורים שכולים הדברים משתנים, תקופה כך ותקופה אחרת, את חייבת לגלות רגישות האם כעת טוב להם איתך או חלילה לא, על כן תצטרכי לפקוח עיין ולשים לב, בכל תקופה ותקופה על הקשר בינכם. בכל מקרה צריך לדאוג שלא להעיק מצד אחד ומהצד השני לא להשאירם לבד ללא קשר, ועל כן ביקורים מדי פעם זו מתכונת טובה, וכן מדי פעם טלפון לעדוד.
צום החמישי לששון ולשמחה
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון
