כפיה דתית

התשובה

יש להפריד בין השאלה העקרונית לשאלה המעשית.
באופן עקרוני כל מערכת חוקים בעולם כולו כופה. כופים חוקי תנועה
ושכנים ועוד ועוד . אם החוק הוא חוקי - הוא גם מוסרי ומותר
לכופו. אי אפשר לבנות חברה רק על רצון טוב. תמיד יש פורצי גדר
ויש לשמור על מסגרות החברה.
בהלכה נומק ההיתר לכפות על סמך ההנחה שכופין אותו עד שיאמר
רוצה אני. ועיין רמב"ם הל' גירושין פ"ב הל' כ'.
ועיין אור שמח הל' ממרים שכתב שאם ידוע לנו שיש התנגדות עקרונית
לכפייה, אסור לכפות.
ואכן מבחינה מעשית בדרך כלל אין תועלת בכפיה. היא משיגה תוצאות
הפוכות. ומשום כך יש להימנע מכפיה. אם כי יש מקרים שאין מנוס
מכפיה כדי לא למוטט את כל המערכות. למשל, תעסוקה בשבת. אם
מסגרת זו לא תישמר לא יימצא מקום עבודה בארץ שבו יוכל שומר
שבת להתפרנס.
עד כמה שידוע לי אין מתנים באופן עקרוני כשרות בשמירת שבת.
הבעיה היא מעשית. מקום המחלל שבת אינו כשר. המאכלים והכלים
שבישלו בשבת אסורים. משגיח לא יכול להימצא בשבת. אך אם יש
דרך להשגיח אין התניה. אם כי מן הראוי שיהודי שהשבת יקרה לו לא
יפרנס יהודי הבועט בשבת ע"מ להתעשר.