כיוון התפילה בכותל המערבי

התשובה

חז"ל בגמרא[1] למדו מתפילת שלמה בעת חנוכת המקדש (מלכים אח, מח) את כיווני התפילה: 'והתפללו אליך דרך ארצם' – מכאן שהעומד בחוץ לארץ יכוון עצמו לארץ ישראל. 'והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת' (דברי הימים ו, לד) – מכאן שהעומד בארץ ישראל יכוון עצמו לירושלים. 'והתפללו אל הבית הזה' (דברי הימים ו, לב) – מכאן שהעומד בירושלים מכוון עצמו לבית המקדש וכו'. גמרא זו נפסקה להלכה גם ברמב"ם[2] וכן ב'שלחן ערוך'.[3] יש לציין שלדעת הרמב"ם (ספר המצוות עשה ה), התפילה נוכח המקדש היא מצוות עשה, וכלשונו: 'ללכת שם להתפלל בו ונגדו'.[4] נמצא שהעומד מול הכותל המערבי צריך לכוון עצמו כנגד המקדש, ומכיוון שהמסורת היא שמקום המקדש הוא כיפת הסלע, יש לצדד עצמו באלכסון לכיוון צפון מזרח, כנגד מקום המקדש.^[5] עם זאת, מנהג רוב המתפללים בכותל להתפלל ישר לכיוון מזרח, וניתן ללמד עליהם זכות מכמה סיבות: א) בירושלמי[6] מובא שהעומד בירושלים מכוון עצמו להר הבית, שנא': 'והבית אשר בניתי לשמך' (מלכים א ח, סד). ב) דין זה הוא לכתחילה, ובדיעבד כל שכיוון לבו יצא ידי חובה.[7] ג. בדיעבד סומכים על הדעה ש'שכינה בכל מקום'.[8]

לסיכום: המתפלל בכותל המערבי יצדד עצמו לכיוון כיפת הסלע,^[9] ואם נמצא במניין עם ציבור שמתפלל לכיוון מזרח וחושש מאיבה וכדומה, יכול בדיעבד להתפלל כמו הציבור ויצדד פניו לכיוון צפון מזרח.^[10]

[1].   ברכות ל ע"א.

[2].   רמב"ם, הל' תפילה ונשיאת כפיים פ"ה ה"ג.

[3].   שו"ע, או"ח סי' צד סעי' א-ב.

[4].   עי' כס"מ, הל' תפילה פ"א ה"ג.

[5].   נאמר בקצרה כי קיימות עדויות חז"ל, ולהבדיל – עדויות נכרים, המתארות את הידיעה של היהודים על מקום המקדש. בין היתר מצויות עדויותיהם של יוסף בן מתתיהו, חברי הסנהדרין, בר כוכבא, אמוראים, גאונים, ר' בנימין מטודלא, ובין הראשונים: הרמב"ם, הרמב"ן, הכפתור ופרח, וכן באחרונים: רדב"ז, שו"ת ח"ב, סי' תרצא, מהרי"ט, השל"ה, הב"ח ועוד.

[6].   ירושלמי, ברכות פ"ד ה"ה.

[7].   שו"ע, או"ח סי' צד סעי' ג.

[8].   ט"ז, או"ח סי' צד ס"ק א.

[9].   וכ"כ דבר חברון, ח"ג סי' שצח, סעי' מא.

[10]. מ"ב, סי' צד ס"ק י; הנה מבואר שלדעת הרמב"ם תפילה נוכח המקדש היא מצוות עשה, וממילא בקיום מצווה לא שייך בזה 'יוהרא' כדברי הבית יוסף, או"ח סי' כד, בשם רב נטרונאי גאון: 'שכל דבר שאין האדם מחוייב בו ועושה אותו ברבים במדת חסידות וכל העם אינם עושים אותו הוא מתחזי כיוהרא' עכ"ל. בתשובת יד אליהו, סי' א, הביא מחלוקת אחרונים בדבר ציבור שאינו מתפלל לכיוון הנכון, האם יתפלל יחד עם הציבור או יתפלל לכיוון הנכון. עיין באר היטב, או"ח סי' צד, ס"ק ג, ושער הציון, סי' צד ס"ק יג. המשנ"ב, סי' צד ס"ק י, כתב כדרך פשרה שיתפלל יחד עם הציבור ויטה ראשו לכיוון הנכון, ומקורו בסוגיה ב"ב כה ע"ב: 'הרוצה להחכים ידרים וכו'', ולדעת הסמ"ג והרמ"א, הכוונה שיעמוד גופו לדרום ופניו לארץ ישראל, וראה רש"י שפירש הפוך. האחרונים העלו חשש שאם אדם יתפלל בשונה מהציבור, נראה 'כחולק על הציבור' או כשתי רשויות ח"ו, אך נראה מהגמרא בסוגיה של 'כדו בר', שהכוונה למי שבאופן מובהק מתפלל כנגד הציבור כגון במאה שמונים או תשעים מעלות, אך במקרה והוא רק עומד באלכסון מול הציבור שמתפלל ישר, לא נראה כפורש או כחולק על הציבור, וכך נראה מפירוש הערוך (ערך דרום), ור' גרשום, ב"ב כה ע"ב, שמי שרוצה להחכים ידרים, הכוונה יתפלל באלכסון - מזרחית דרומית (למרות שבוודאי הציבור מתפלל ישר), וכך הרבה נוהגים היום למעשה.