שלום הרב.
א. בבית הכנסת בו אני מתפלל, יש מנייני תפילה בשבתות ובימי החול. המנין ביום חול בתפילת מנחה בעיקר (ולפעמים גם ערבית) הוא מנין די רעוע. חוץ מזה ש"ברוב עם הדרת מלך" לא הכי מתקיים שם, פעמים רבות מצליחים "לגרד" את העשירי אחרי השקיעה (בתוך 13 הדקות הבדיעבדיות), או שלא מצליחים להשיג מנין ומתפללים יחיד.
דבר נוסף - בד"כ חלק מהמנין זה אנשים שכבר התפללו מנחה במקום עבודתם והם שם רק כדי להשלים (יש 6 שלא התפללו כמובן), כך שלפחות לחלק מהפוסקים, למיטב זכרוני, זה לא הכי נחשב "תפילה במניין" (אלא פשוט אפשר לומר דברים שבקדושה). כמו כן, מדובר במנין מאד מהיר, כך שהחזן מתחיל חזרת הש"ץ כשאני עדיין באזור של "השיבה שופטינו".
האפשרות השניה העומדת בפני זה להתפלל מנחה בשטיבלאך הקרוב לביתי, שם תמיד יש מנין, בכל תפילה יש המון מתפללים,והתפילה עצמה איטית למדי (כמו שאני אוהב).
לכן אני מתלבט מה לעשות - מצד אחד חשוב לחזק את המנין בבית הכנסת שלי (קרה לי כבר כמה פעמים שהגעתי ואני הייתי העשירי...). מצד שני, לא בטוח שכך אתפלל במנין, או שאתפלל במנין אחרי השקיעה, כל זאת כשכוונתי בתפילת שמונה עשרה נפגעת מההתחלה המהירה והמוקדמת של חזרת הש"ץ, ואולי גם ממספר המתפללים הדל. מה לדעת הרב עלי לעשות?
ב. האם מותר להתפלל / לברך (ברכת המזון למשל) עם גופיית ציצית או חולצת גופייה, כאשר הכתפיים לא מכוסות לגמרי (עצמות הכתפיים חשופות)?
ג. כאשר אני מגיע באיחור לתפילת ערבית, והקהל נמצא בקדיש שלפני שמונה עשרה - האם עלי להצטרף לתפילה עם כולם או להתחיל מההתחלה ("המעריב ערבים")? ומה אם הקהל מתחיל "אמת ואמונה כל זאת" - האם גם אז להצטרף לכולם (ולהשלים מההתחלה לאחר עלינו לשבח) או לחכות בלי לומר כלום עד שכולם יגיעו לשמונה עשרה ואז להצטרף?
תודה רבה!
א. איני יודע את מקומך במניין וחשיבותך. אם בלעדיך המניין יבטל מן הראוי לוותר על הנוחות האישית ולהתאמץ להתפלל במניין זה עם כל סיבוכיו, שכן אחרת התפילה בחול תתבטל בו לגמרי. אבל אם זה יגרר כמו עתה, אתה יכול להעדיף את התפילה הראויה במקו"א.
ב.אין לברך כך.
ג. בעמידה של ערבית עדיפה עמידה עם הציבור על פני סמיכת גאולה לתפילה, קרי ק"ש וברכותיה לפני תפילת עמידה. בעמידה של שחרית עדיפה סמיכת גאולה לתפילה על אף תפילת עמידה ביחידות.
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
