התשובה
הדבר תלוי ברמת המוגבלות של האילם, דהיינו האם מדובר באילמות גרידא, או שמא מעורבת יחד עם אילמות זו גם חירשות.
במשך שנים רבות, אדם שהייתה לו מגבלה אחת - בשמיעה או בדיבור, נחשב ל'שוטה גמור', משום ששתי המגבלות היו כרוכות זו בזו. אולם בזמננו, עם התפתחותה של הרפואה ומכשירי העזר למיניהם, יש יותר אפשרות להפריד בין המגבלות, ומי שאילם אינו בהכרח גם חירש, ולהיפך.
על כן, אם אילמות זו משמעותה גם כן חירשות, נחשב האילם ל'שוטה' שאינו מצטרף למניין, אולם אם המגבלה היא אילמות בלבד, ואין מעורבת עימה חירשות - מצטרף האילם למניין. ראה שו"ע (או"ח סי' נה סעי' ח).
