התשובה
ההבדל שבין ישראל לעמים – "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן
לנו את תורתו" – הוא הקובע גם בכל היחס לירושלים. אף
העמים אומרים: "לכו ונעלה אל הר בית ה' אל בית אלקי יעקב
ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה'
מירושלים". אולם היניקה והשאיבה היא דרך עם ישראל. ועייןרמב"ם
הל' מלכים פ"ח שגר תושב הוא רק מי שמקבל על עצמו שבע מצוות
בני נוח שנצטוינו בסיני, כלומר דרך ההתגלות לעם ישראל.
לגבי ישראל, ירושלים היא לב האומה. במישור הרוחני – מקום
ביהמ"ק ומקום השראת השכינה – עד כדי כך שנקראת "גיא
חזיון" – מקום לימוד התורה בצורה השלמה ביותר - לשכת
הגזית שמשם יוצאת הוראה לכל ישראל. וירושלים היא לב האומה כאשר
בה מופיעה לאומיות האומה בצורה שלמה – "כי שמה ישבו
כסאות למשפט כסאות לבית דוד". היניקה של אומות העולם מירושלים
היא דרך עם ישראל. אין להם אחיזה פרטית בירושלים. תפילת הנכרי
היא דרך ביהמ"ק של עם ישראל, ואף שם אינו יכול להיכנס ואינו
מביא קרבנות כישראל אלא הוא מסייע ומתחבר לגילוי האלוקי שבתוך
עם ישראל, ע"י תפילתו. ולכן פסוקים אלו שהבאת מחברים אף את
הנכרי לירושלים וביהמ"ק אולם דרך עם ישראל, וכל דרך אחרת אינה
נכונה ומובילה לכיוונים הפוגעים בהם ובישראל.
וריה"ל אמר ישראל באומות כלב באברים. כל החמצן של הגוף כולו
מוזרם דרך הלב, בלי לב אין קיום לגוף.
הקשר הזה שבין ישראל לירושלים אינו נמדד בסקר ולא במשאל. הוא
קשר חיים מובנה ביצירה של עם ישראל וירושלים. מידת המודעות
וההתקשרות היא מרחיבה ומחזקת את הקשר הזה, אולם כשם שכל
המהות של עם ישראל ותפקידו בעולם אינם מודעים לחלק גדול מישראל
כן לגבי עניין זה של הקשר שבין ישראל וירושלים צריך תהליך התשובה
הכללי שעם ישראל נתון בו להעמידו ולחזקו. ובע"ה במהרה בימינו
הדברים יתפתחו ויתעלו. ואז בית מקדשנו יהיה בית תפילה לכל העמים.
