התשובה
הסכך צריך להיות תלוש ולא מחובר לקרקע[1]. מכיון שהצמח נמצא על המרפסת - דינו כעציץ שאינו נקוב[2], ולפי"ז יש להחשיבו כסכך כשר שהרי הוא מנותק מן הקרקע. אלא שלכאורה מצאנו בירושלמי (כלאים ספ"ז) התייחסות לנידון:
ר' יוסי בעי: מהו לומר על פתו המוציא לחם מן הארץ. ר' יונה בעי: נטע בו דלעת, כתלוש היא לסכך בה?
הרש"ס (שם) ועוד אחרונים[3] מבארים את בעיות הגמ' בעציץ שאינו נקוב, והספק הוא שמא גזירת חכמים בעציץ שאינו נקוב אטו נקוב היא רק לגבי תרומה משום פרנסת הכהן. אך הגר"א, הפנ"מ ותוס' רי"ד (לירושלמי שם) ביארו את בעיית הירושלמי בעציץ נקוב דוקא.
למעשה, נלענ"ד שאפשר להקל מכמה סיבות:
א. לא ברור שהספק בירושלמי הוא בעציץ שאינו נקוב כמבואר לעיל.
ב. יתכן שאין הלכה כירושלמי, כי לא תמיד גזרו בעציץ שאינו נקוב אטו נקוב[4].
ג. החי"א (שם) והקש"ע (שם) החמירו אמנם לגבי ארבעת המינים, אך שם זהו ספיקא דאורייתא, ובסכך יש לכל היותר גזירה מדרבנן, וספיקא דרבנן לקולא.
למעשה, אם הצמח שבעציץ אינו מסוגל לסכך באופן שהצל יהיה מרובה על החמה - כשר לכו"ע[5] במקרה שכל הסכך בא מהעציץ - רצוי להסיר חלק מהנוף באופן שיהיה חמתו מרובה. אם אי אפשר, יש להקל ולהחשיב את הסכך הנ"ל כסכך כשר[6], והרוצה להחמיר יש לו על מה לסמוך.
[1] גיטין (סוכה יא ע"א), רמב"ם (הל' סוכה פ"ה ה"א-ה"ב) ושו"ע (סי' תרכט סעי' א) המקור לכך הוא מהפס': "חג הסוכות תעשה לך... באספך מגרנך ומיקבך" - בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר.
[2] עי' רא"ש גיטין (פ"ב אות כב) שעציץ המונח בעליה נחשב כעציץ שאינו נקוב, וכ"כ בפשיטות בנשמת אדם (סי' קנב ס"ק א).
[3] רבינו מנוח (רמב"ם פרנקל סוכה פ"ה ה"ב), מהר"א פולדא (לירושלמי שם), חיי אדם (כלל נא סעי' יז, נשמ"א כלל קנב ס"ק א), קיצור שו"ע (סי' קלו סע' ב), חזו"א (כלאים סי' יג סעי' טז ד"ה ירו').
[4] וכפי שהעלה רבינו מנוח לענין תולש בשבת, גט, ויש להוסיף: ביכורים, טומאת אוכלין, פרוזבול, ערלה, שביעית, מצה ועוד, ואכמ"ל.
[5] אפי' לדעה השניה שבשו"ע (סי' תרכו סעי' א) מפני שהסכך הכשר נמצא מעל הסכך הפסול, והוא בפועל המסכך. אך יש להקפיד להסיר את הגג הנמצא כל השנה מעל לסוכה רק לאחר שהדפנות כבר מוכנות, שאל"כ הוה תעשה ולא מן העשוי. אך אם הדפנות קיימות אין בעיה בכך שהסכך כבר מונח כמבואר ברמ"א (סי' תרכו סעי' ב-ג).
[6] כן הכריע למעשה הגרש"ז אויערבך (מנחת שלמה סי' מא אות ד).
