התשובה
את אותה נעימה אפשר לשיר בלחן מזרח אירופאי שהוא כנראה המקורי
(חוקרי המוסיקה היהודית מצאו שבלחן זה נוהגים לומר גם את המילים
"בחג המצות ובחג השבועות ..." במוספי הרגלים כדי להזכיר את
החורבן) משום מה במערב אירופה הפך הלחן למרש. חזרה הגיונית
לשורשים אינה נחשבת ל"חומרה". ובכלל איני מבין איזו "חומרה" יש
בהעדפה של לחן כל שהוא.
אנו נוהגים לומר גם את הקינה של ביאלר על השואה בנעימה המזרח
אירופאית. לא מתקבל על הדעת לשיר קינה זו בקצב של מרש.
את התורה קוראים בנעימה הרגילה אולם ללא סלסולים ובקול נמוך
כמו התוכחות. בהפטרה רק את הפסוק האחרון קוראים בנעימה הרגילה
המשמחת
