התשובה
ראוי לציין כי יש בעולם שתי גישות בנושא צער בעלי חיים. הגישה הרווחת היא כי יש לדאוג לרווחת בעלי החיים, דהיינו יש חובה על המחזיקים בבעלי החיים לדאוג לכך שהם יחיו באופן סביר ולא ייגרם להם צער מיותר, אך במקרה שיש צורך אמיתי לאדם להשתמש בהם, אין מקום לחשוש לרווחתם (כגון ניסויים בבעלי חיים, שחיטתם לצורך אכילתם וכדומה). דומה כי גישה זו לרווחת בעלי החיים מתאימה להגדרה ההלכתית של איסור צער בעלי חיים.
הגישה השנייה, הרווחת פחות בעולם, היא הגישה הסוברת כי בעלי החיים הם יצורים בעלי זכויות בדומה לאדם. ארגונים התומכים בכך פועלים כל העת לעצור את כל הניסויים בבעלי החיים ואף פועלים לאסור את השחיטה הכשרה (הם דורשים כי הבהמה לא תחוש כלל את כאב השחיטה, ויהממו אותה לפני שחיטתה, בעוד שכידוע דבר זה אסור מדיני השחיטה הכשרה).
תשובה
צער בעלי חיים הוא איסור מן התורה. הגדרת צער בעלי חיים היא לצער את בעלי החיים בלא צורך. אבל ברור שכאשר הצער נועד לטובת בני אדם ולתועלתם, אין בכך איסור. לדוגמה שחיטת הפרה לאכילה מותרת מן התורה, כיוון שזה לטובת האדם, וכן מותר לדוג דגים לאכילה, למרות הצער שבדבר; אולם אסור להשתתף בציד בעלי חיים להנאה. כמו כן מותר לעגלון לדחוק בסוס שירוץ מהר יותר, שכן זה לצורך האדם, אבל אסור להכות בסוס שירוץ מהר יותר לצורך מרוצי סוסים.
אמנם במקרים שישנה וודאות שיש בהם 'צער בעלי חיים' יש להעיר על כך, ואם ידוע על מקומות שנוהגים כך יש למחות בידם, אך דברים שהם לתועלת, כגון חיתוך המקור שלא ייהרגו עופות אחרים, אינם נחשבים צער בעלי חיים.
לגבי השאלה האם התירו צער בעלי חיים למטרת רווח כספי, עיין ב'אוצר הפוסקים' (אבה"ע סי' ה אות פז). שם יש דיון האם מותר להרעיב בעל חיים לפני השחיטה כדי שבשרו יהיה כבד יותר. שו"ת 'תולדות יעקב' החמיר שיש בכך משום צער בעלי חיים.
לגבי גודל הכלובים, 'תרומת הדשן' (הובא ברמ"א, אבה"ע סי' ה סעי' יד) כתב שכל דבר שבני אדם (לאו דווקא יהודים) מחשיבים אותו לצער בעלי חיים, יש להימנע מלעשותו, כי יש בכך אכזריות. על כן מעשה שהעולם רואה בו אכזריות יש להימנע מלעשותו, ומעשה שמקובל לעשותו בעולם, מותר לעשותו ואין בכך איסור. נראה שיש לבדוק מה מקובל בעולם, ועל בני ישראל להיות מהטובים באומות לעניין צער בעלי חיים, שהוא אסור מהתורה.
