ערלה בפרחי פיג'ויה

התשובה

כאשר התורה מגדירה את איסור ערלה, היא כותבת כך (ויקרא יט, כג):

כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל.

מלשון הפסוק למדו חז"ל שהעץ עצמו אינו אסור באיסור ערלה, ואין איסור להישען עליו, לשבת בצילו, ליהנות מיופיו או לעשות שימוש בענפיו, ודווקא 'פריו' הוא זה שכלול באיסור ערלה.^[1] המשנה במסכת ערלה (פ"א מ"ז) מביאה מחלוקת שעניינה קביעת השלב שממנו ואילך הפרי נחשב כבר ל'פרי' שנאסר באיסור ערלה: 'סמדר מותרים בערלה... רבי יוסי אומר הסמדר אסור מפני שהוא פרי'. לדעת רבי יוסי הפרי נאסר באיסור כבר כשהוא סמדר, ואילו לדעת רבנן הפרי מותר בשלב זה, עד שיהיה 'בוסר'. לדעת רש"י^[2] שלב ה'סמדר' הינו שלב נפילת הפרח, אך מפרשים רבים כתבו שהפרח עצמו הוא הסמדר שעליו נחלקו התנאים, ולשיטת רבי יוסי אכילתו אסורה.^[3]

בפשטות ההלכה הינה כדעת חכמים, ועלינו להתיר את אכילת הפרח. אלא שבשונה מהירושלמי, שכתב שחכמים אכן חולקים על רבי יוסי באופן כללי,^[4] הגמרא במסכת ברכות (לו ע"ב) סוברת שחכמים חלקו על רבי יוסי רק לגבי ענבים, אך הם מודים שבכל האילנות הפירות נאסרים מתחילת הוצאת הפרי – הסמדר. גם הפוסקים נחלקו בשאלה זו; יש שפסקו שבכל פירות האילן אין איסור עד שיהיו הפירות בוסר,^[5] ויש שפסקו שפירות שאר האילנות אסורים כבר מעת פריחתם.^[6]

למעשה לכתחילה יש להימנע מלאכול את הפרח, אך למקל לפני נפילת עלי הכותרת יש על מה לסמוך, מפני שיש כאן ספק ספקא: ספק אם להלכה ערלה מתחילה משלב הסמדר, וספק אם שלב זה הינו לפני נפילת עלי הכותרת.^[7]

[1].     ספרא קדושים ג, ה, הובא במפרשים השונים למשנה ערלה פ"א מ"ז.

[2].     ברכות לו ע"ב ד"ה סמדר.

[3].     כך במפרשי המשנה שם: רע"ב, ר"ש סירלאו, מלאכת שלמה, תפארת ישראל, ס"ק מד, כך משמע מפירוש הרמב"ם למשנה שם, וכן הכריע בכפתור ופרח פרק נד.

[4].     ירושלמי ערלה פ"א ה"ה, כך יש להסיק מדברי הירושלמי שם שביאר שסיום המשנה לעניין כפניות אלו דברי רבי יוסי האוסר משלב הסמדר, משמע שאף שמדובר בתמרים, רבנן מתירים אותם כשהם סמדר.

[5].     רדב"ז, הל' מעשר שני פ"ט הי"ג; ביאור הגר"א, יו"ד סי' רצד, ס"ק לז, כתב שזו הסיבה שהשו"ע השמיט למעשה את דין כפניות. וכן כתב במהלך דבריו בשו"ת יהודה יעלה, יו"ד ח"א סי' שנא, וראה עוד בברכ"י, יו"ד סי' רצד ס"ק ב.

[6].     כך נראה בפשטות מהמשנה ראשונה, ערלה פ"א מ"ז; שושנים לדוד, ערלה פ"א מ"ט; שו"ת משה ידבר, נטע רבעי סי' א; וכן פסק החזו"א, דיני ערלה אות מא, אך הבין שגם בחרובים ובזיתים הדין כן, ועד שיהיו בוסר אינם אסורים. והב"ח, יו"ד סי' רצד, כתב שייתכן שזו הסיבה שהשו"ע השמיט את היתר הסמדר בערלה, אלא שחשש לכך אפילו בגפן. ובשו"ת משפט כהן, סי' ג, כתב שבשעת הדחק יש לפסוק שרק מעת ש'הפרי קרוב להיגמרו' חל עליו איסור ערלה.

[7].     הערת עורך: י"פ. לענ"ד פשיטא שמותר לאכול את הפרחים, כי הסמדר הוא לאחר החנטה, וכבר כתבו תוס', ר"ה יד ע"ב ד"ה ולשביעית שהחנטה באתרוג היא כאשר הפרי מגיע לגודל של זית; וכ"כ הגר"י אריאל, שו"ת באהלה של תורה, ח"ד עמ' 298–300; ומפורש בשו"ת הרדב"ז, ח"א סי' מד שמותר להריח פרחי ערלה, כיוון שעדיין לא הגיעו לשלב הסמדר.