שלום לכבוד הרב.
לאחרונה נאלצתי לצאת מהארץ לניגריה לצרכי עבודה והדרכת
משרדי תקשורת. כידוע, איסור היציאה מהארץ לחו"ל אינו חל על
מס' נושאים כגון פרנסה, נישואין וכו'. אולם בעוד מס' חודשים נדרשת
נסיעה נוספת, לחלופין ניתן אולי לפעול במסגרת החברה להבאת
הקבוצה לארץ ואז גם תתאפשר תפילה במניין מה שאינו מתאפשר
בחו"ל אולם הדבר כרוך בעלות מעט יותר גבוהה לחברה, אם כן
נשאלת השאלה עד כמה יש להשתדל שלא לצאת לחו"ל מבחינת
פרנסה ? האם ניתן לאמוד הדבר בעלות כספית כגון אם שיעור
ההוצאות הנוסף גדל בשישית משיעור ההוצאות כאשר נוסעים אליהם
אזי יש לצאת לחו"ל ואם הוא נמוך מכך אזי אין לצאת לחו"ל.
בכבוד רב
לא ידוע לי על מדד כזה, וההיתר לצרכי פרנסה הוא כולל. ועם
זאת ודאי שיש מקום להדר במצוה ולא לצאת לשם רווח קטן או
לחילופין הפסד מועט, אולם שיעור מדוייק לא ניתן. ואין זה דומה
להידור מצוה עד שליש (או"ח סי' תרנו) מפני שכאן עוסקים בביטול
זמני של ישוב הארץ, הפרטי, ולא לכלל ביטול המצוה. כמו"כ צריך
לשקול זאת במסגרות רווח והפסד של החברה,
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
