התשובה
ב"ה
שלום וברכה וכל טוב
בתשובה לשאלתך, האם יש גם חובה להשאיר פאה ושאר מתנות עניים שבכרם?
יש להבחין בין החובה העקרונית לחובה המעשית, כיוון שהחובה העקרונית לעזוב מתנות-עניים קיימת גם בימינו. כאשר לדעות מסוימות חובה זו היא מן התורה גם לאחר חורבן בית המקדש, כפי שלמד הטור (יו"ד סי' שלב) בדעת הרמב"ם שכתב (הל' מתנו"ע פ"א הי"ד) ש"אין נוהגים מן התורה אלא בארץ, ובחוצה לארץ הם מדרבנן", וכן משמע מדברי הש"ך (יו"ד סי' שלב ס"ק א). מאידך, יש הסוברים שדעת הרמב"ם שחובת השארת מתנות עניים בימינו היא רק מדברי חכמים כמו תרומות ומעשרות. וכוונת הרמב"ם (שם) שחובתם בארץ מן התורה, באותם תנאים שתרומות ומעשרות יכולות להיות מהתורה – דהיינו "כל יושביה עליה", כפי שפסק בהל' תרומות (פ"א הכ"ו) וכפי שבתרו"מ כיוון שתנאי זה עדיין לא התמלא לפיכך חובת הפרשתם היא רק מדרבנן, כך גם במתנו"ע חובת ההפרשה היא רק מדרבנן, כיוון שלצערנו רוב עם ישראל עדיין לא נמצא בארץ ישראל.
כל האמור הוא ברמה העקרונית, שקיימת חובה להשאיר מתנות עניים בשדות תבואה ובמטעים. אך ברמה המעשית נחלקו הפוסקים האם חובה זו קיימת גם כשידוע שהעניים לא יבואו לקחת את מה שהשאירו להם?
יש מן הפוסקים הסוברים שאכן במצב כזה פוקעת החובה מלהשאיר מתנות-עניים. בעקבות דרשת חז"ל (חולין קלד ע"ב) על הפסוק: "לעני ולגר תעזוב אותם – ולא לעורבים ולעטלפים". לדבריהם, התורה פטרה מלהשאיר מתנות עניים בשדה או במטע במצב כזה, וכך כתב הטור (יו"ד סי' שלב): "ואם אין שם עניים אין צריך להניחם. והאידנא אין נוהגים בהם, לפי שהרוב נכרים - אם יניחום, יבואו נכרים ויטלום", וכך פסק גם בשו"ע (יו"ד סי' שלב סעי' א).
אמנם מרן רבי יוסף קארו בחיבורו על דברי הטור (ב"י יו"ד סי' שלב ד"ה ד"ה ומ"ש רבינו והאידנא) הביא אפשרות נוספת לבאר את דברי הטור, ולפיה הפטור הזה נאמר רק ביחס למתנו"ע בחו"ל שחובתם היא מדרבנן, אך בארץ-ישראל לא קיים היתר זה. אך כאמור כאשר הוא פסק את דברי הטור להלכה בשו"ע (שם סעי' א) הוא לא חילק בין ארץ ישראל לחו"ל, וכך הבינו הרמ"א (דרכי משה ס"ק א) והב"ח (שם אות ב) שלמעשה אין לחלק בין הארץ לחו"ל בפטור זה. אלא שהש"ך (שם ס"ק א) סובר שהשו"ע הסתמך על מה שכתב בב"י ולפי זה בארץ ישראל לא פוקעת החובה להשאיר מתנות עניים אפילו אם הם לא יבואו לקחת, ואע"פ שבשו"ת חתם סופר (ח"ב יו"ד סי' רמד) דחה את דבריו, הרי שבספר פאת השולחן (סי' ד סעי' י בהגה) פסק כדעת הש"ך, והוסיף לציין בפירושו בית-ישראל על פאת השולחן (שם ס"ק כא) ש"כן המנהג בארץ ישראל, שישראל שיש לו שדה זרועה שלו נותן לקט, שכחה ופאה". אולם נראה שבפועל המנהג כיום כדעת הדרכי משה והב"ח (שם) וכהבנה הפשוטה בשו"ע, שאף בארץ-ישראל אין חובה להשאיר מתנות-עניים במטע או בגינה הפרטית, היות שמסתבר שהפירות יירקבו או ייאכלו ע"י נכרים או ע"י בע"ח ולא ע"י עניים מישראל המעדיפים לאסוף כסף לצדקה מאשר לאסוף פירות מהעצים, כפי שכתבו: הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי זצ"ל (ספר ארץ-ישראל עמ' קנב-קנג) החזו"א (מעשרות סי' ז ס"ק י) והדרך אמונה מתנו"ע פ"א ה"י ס"ק סב).
אולם אם ידוע בוודאות לבעלי הכרם או מטעים אחרים שיבואו עניים בעצמם, ללקט את מתנות העניים מהעצים אם הם ישאירו להם בשדה, בין אם הם יבואו בכוחות עצמם או יבואו בעזרת הבעלים – חובתם להשאיר מתנות עניים גם בימינו (ספר ארץ ישראל שם, מעדני-ארץ פאה פ"א ה"י ס"ק ה, דרך אמונה שם ציון ההלכה אות צה).
בברכת התורה והארץ
אהוד אחיטוב
