התשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
הרדב"ז אומר שאם הגויים יקחו את כל הפירות יש להושיב שומרים, ואם לוקחים בתוך כל ישראל אין מושיבים שומרים. והוסיף שהבעלים צריכים למנוע מהגויים לקחת.והשאיר את הדבר "והדבר צריך תלמוד". וגם בשבת הארץ כתב ויש מי שהסתפק, ולא הכריע. ולא הבנתי כיצד כתבתם שהרדב"ז הכריע שאין להתיר, כשהוא עצמו אומר והדבר צריך תלמוד. וגם בדבריו בפ"ה הי"ג כתב "יש ראיה קצת" משמע שהדבר לא ברור לו. (נראה שלמקום שאדם רוצה לילך לשם מוליכים אותו). ועוד דברי הרמב"ם בפ"ה הם "ואין מאכילין אתן לגוי" משמע שאין חובה למנוע מהם, דווקא האכלה בידים אסורה ולא הנחה שהם יבואו ויקחו. ועוד יתרה על כן שם מדובר שהגוי לוקח בחנם ויבואו גויים לקחת בחנם, אבל אם הוא צריך להוציא הוצאות על כך לא נאסר, ולכן כתב "יפוצו גויים ויבוזו פירות שביעית" אבל כשאין ביזת פירות שביעית אלא צריך לשלם הוצאות אין לגוי רווח כל כך, ועל כן מנ"ל שיש למנוע בכך.
לגבי החלק השני כבר כתבתי שאין גזרה כזאת, ולכתוב "לא יתכן" זה כדורש מפי הגבורה וגוזר גזרות חדשות וכל זה על פי הרעיון, דהיינו אומרים רעיון ואח"כ אומרים "לא יתכן" ואין זה דרכה של תורה, מכיוון שאפשר לומר ההפך שאם ימנעו מגויים לא יוכלו ישראל להנות מפירות קדושים, על כן עדיף שגוי יקח פירות מעצמו ולא כל ישראל יפסידו קדושת שביעית, ויצטרכו לסמוך על דעת יחיד במלאכות השדה. על כן שיקולים כאלה שלא נכתבו אין להם מקום בהלכה. בייחוד שהעמדת שומרים תגרום לא שהגויים לא יקחו אלא שגם ליהודים לא יהיו פירות הקדושים בקדושת שביעית, וגדל הנזק על השכר, צא וראה הפסדה של מצוה מול שכרה.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
