התשובה
האוצר ב"ד שהרב קוק מדבר עליו, כפי המובאר באגרת הנ"ל, וכן במשפט כהן (עו), היינו כאשר עושים בעצם היתר מכירה לצורך המלאכות וכדו', והדיון הוא לסדר את עניין המסחר בלבד. הדיון התקיים בסוף שנת תר"עיין (סיון) כאשר כבר עשו את כל המלאכות, ועמדו בתחילת תהליך שווק הפירות. ההצעה היתה שג"כ יעשו חותמות על מנת שיראה כבהבלעה (ברור שהבלעה אמיתית אין כאן שהרי המחיר על הארגז יהא פי כמה משווי), וכל זה איננו אמיתי שהרי בעצם הפירות הם של נכרים, אלא שיפקירו את הפירות שיש בהם חשש שביעית, דהיינו אין אלו פירות שביעית כלל, אלא פירות עכו"ם אבל בגלל החשש שמא המכירה לא הועילה על כן יעשו גם כעין אוצר ב"ד, אבל ברור שהוא לא אמיתי ומשמעותי ואין בו כדי סמיכה, שהרי לא בא אלא לספקות הלכתיים. ומשום כך הרב זצ"ל כותב שב"ד לא יקצוב שכר לחקלאי על כך, מכיוון שהחקלאים אינם יכולים להפסיד כספים. דהיינו הכל היה על מנת שהחקלאי יקבל את מלא שכרו, אלא שיקבלו באופנים המותרים וברור שלצורך כך צריך קודם היתר מכירה ואח"כ אולי יועיל אוצר ב"ד.
אולם כאשר עושים אוצר ב"ד שהחקלאי הוא שליח ב"ד מתחילת השנה, ומקבל הוצאות מהשדה, כפי שהוחלט בב"ד של אוצר הארץ, והחקלאי הוא באמת שליח ב"ד, ומפסיד מהכנסותיו שבכל שנה, וכל פעולותיו מתחילה הם לצורך כלל ישראל, או המנויים שמינוהו לעשות בעבורם את המלאכות המותרות, אין כאן חשש, וכפי שביאר הגר"ש ישראלי זצ"ל את עניין אוצר בית דין. ברור שחקלאי כזה איננו יכול לשווק את הסחורה באופן הרגיל לכל אחד, ואיננו יכול לייצא את הפירות, ובכך הרב קוק זצ"ל לא איירי כלל.
נראה שכוונת הרב קוק זצ"ל הייתה למעין אוצר ב"ד ארצי שמשווק לכל ומייצא לכל והכל בשם ב"ד, על כך אמר שאין בו סמיכה, אבל ב"ד שהוא אמיתי ופועליו אמיתיים ומפסידים משכרם, על כך לא דן כלל, וברור שהוא עדיף טפי מהפקעת קדושת המצוות מארץ ישראל.
