התשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
אמנם יש קביעות המחייבת מדין תורה והיא ראיית פני הבית (רמב"ם הל' מעשר פ"ד ה"א) אבל יש ששה דברים הקובעים למעשרות מדרבנן ואחד מהם היא הכבישה (פ"ג ה"ג). אמנם הרמב"ם לא הזכיר כבישה אבל לדעת המפרשים זה כלול בבישול. על כן יש כאן קביעות למעשר למרות שלא היה הכנסה לבית, אלא שהקביעות היא מדרבנן.
לעניין ההפרשה ממצב של זיתים קודם כבישה, יש להבחין בין שני סוגי זיתים, כאשר מדובר על זיתים ושמן על פי המשנה אין ההפרשה חלה, מכיון ששמן וזיתים אלו שני דברים שונים, וכן יש גזרה שלא יטריח את הכהן (עיין תרומות פ"ה הי"ח), אולם כאשר אין מוצר הנקרא שמן אלא זיתים כבושים ושאינם כבושים, במקרה כזה הזיתים הגיעו לעונת המעשרות, אלא שהשאלה מתי הגמר מלאכה שלהם. האם בסוף הכבישה או אפילו קודם הכבישה בלקיטה והכנסה למקום אחד. יש מקום להגדיר שאין הכבישה נחשבת להיות כגמר מלאכה בזיתי כבש, שהרי זה כבישול של תפוחי אדמה וכדומה, למרות שאין ראוי לאכול תפו"א לא מבושל בכל אופן אנו נוהגים להפריש ממנו, ולא מחכים להפרשה בזמן הבישול, וא"כ לא גריעא זיתי כבש שגם בהם אפשר להפריש קודם תום הכבישה למרות שזית קודם כבישתו הוא מר. יש מקום לסברא שגמר מלאכתו היא הכבישה, אבל בכל אופן הפרשה במקרה כזה מוגדרת מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו שבדיעבד הפרשתו עולה (הל' תרומה פ"ה ה"ד).
אין לדמות דין זה ללוקח מהעכו"ם, שם לא היה חיוב כלל, כאן הזיתים הגיעו לעונת המעשרות (הל' מעשר פ"ב ה"ה), וא"כ ברור שיש כאן כעת כבר חיוב.
העולה לנו שבכל מקרה ההפרשה חלה ומועילה ואין צורך לחזור ולהפריש.
בברכת התורה והארץ
הרב יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון