ירקות שהביאו בני מנשה

השאלה:

יש לי שכן שמוצאו מהודו, והוא מגדל בגינתו כל מיני ירקות שמוצאם מהודו, המדובר בירקות מרים מאוד או חריפים מאוד, הם אינם מוכרים בישראל, ואין רגילות לאכול אותם (וכנראה שאינם ראויים לאכילה לרוב בני אדם בישראל, אבל בהודו כן רגילים לאכול אותם), מה דינם של ירקת כאלו לענין תרומות ומעשרות, וכן לענין ברכה?

התשובה

הרב יהודה הלוי עמיחי | ו' חשון תשע"ח 9:44

בס"ד


שלום וברכת ד'


הייתי שמח לשמוע אלו מינים (אולי לצרף גם צילום). 

לעניין תרו"מ עיין ברמב"ם תרומות פ"ב ה"ב, שאם הדבר נאכל בשנות רעב (כרשינין) נראה שחייב בתרו"מ. ועל כן אם המאכילים הללו נאכלים בשנות רעבון חייבים בתרו"מ (כגון: לחם ערבי, חובייזה). 

אם זה דבר שלא נאכל במקום זה (סאה, אזוב וקורנית) למרות שנאכל במקומות אחרים, איננו מוגדר כמין מאכל. אבל עדיין תלוי בדעת האדם הזורע, אם זרען לאכילה חייב זרען לבהמה פטור, וכן הדין במינים אלו אין הם מוגדרים כאן כמין מאכל (מלבד בני הודו) ולכן אם אדם זרעם ושמרם לאכילה חייבים בתרו"מ ואם לא זרעם לאכילה אין הם מוגדרים כמין מאכל, למרות שברור שהיו אנשים אחרים שזרעו סאה אזוב וקורנית לצורך אכילה (בנידון דידן בני הודו). 

אבל נראה שאם אדם לוקח מבני הודו ירקות אלו שזורעים לאכילה, א"כ הירק הזה הוא מוגדר כמאכל אדם וחייב בתרו"מ, אפילו אצל אדם שאיננו מגדל לזריעה, כיוון שהכל נמדד לפי הזריעה, ואם נזרע למאכל דינו כמאכל. 


בברכת התורה והארץ 

יהודה הלוי עמיחי


toraland whatsapp