רגשות אשם

השאלה:

אני רווקה בת 28,קיבלתי החלטה לעזוב את בית ההורים.ההורים כמובן מתנגדים ורואים זאת כפגיעה אישית בהם,ומטיחים בי שאני לא רוצה אותם יותר ומבחינתם אני צריכה לעזוב את הבית אך ורק כשאתחתן.
החלטתי על דרך זו על מנת לצאת לעצמאות רגשית ופיסית.
פרט נוסף - אני בת הזקונים מתוך שישה שכולם כבר גרים מחוץ לבית.ואני הילדה הראשונה שנוקטת בצעד כזה כרווקה.
אמא שלי מגיבה בבכי בכעס ובהתעלמות לגבי נושא זה.
מצד אחד אני מרגישה שאני רוצה לחיות את חיי-ולעשות כרצוני.
מאידך אני מרגישה רגשות אשם נוראיים על הצער שאני גורמת להם.ואני נקרעת בין כיבוד ההורים לבין רצוני.

התשובה

הרב יהודה הלוי עמיחי | 2/3/2013 11:57:29 PM
בס"ד


שלום וברכת ד´

ראשית אני רוצה לציין לשבח את הרגישות שיש לך, הן כלפי ההורים והן כלפי עצמך. תכונה זו מאד חשובה כדי להתמודד עם השאלה שהצגת.
מבחינה הלכתית ההורים לא יכולים למנוע או לחייב אותך לעשות דברים שאין הם נוגעים ישירות לכבודם. על כן אינך חייבת לשמוע בקול ההורים בדינים אלו. אולם אם הדבר גורם להם צער, הדיון הוא כבר לא על כיבוד אב ואם אלא צער בכך הדינים שונים, ואפילו אם אין כיבוד אסור לצער.
אינני רואה דרך אלא לעשות פעולות במתון מתוך, יתכן לא הפסקה ולא הצהרה שאת עוברת, אלא מספר ימים אצל חברות וכדו´, ההצהרה שאת עוזבת את הבית היא הפוגעת, ועל כן יתכן שאפשר לעשות זאת כהתארחות אצל חברה ליום יומיים, ולחזור הבייתה וכך תקופה ולבחון את הדברים, ובמשך הזמן למצוא את האיזון הנכון בין הדברים.

בהצלחה

צום החמישי לששון ולשמחה
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון
toraland whatsapp