צבא וישיבה, שמיעה לעצות רבנים

השאלה:

שלום כבוד הרב,

2 שאלות הקשורות זו לזו בצורה המשכית:

א) ע"פ מה שהבנתי רוב גדולי הדור אומרים ללכת קודם לישיבה לפני הצבא, מחשש שיתכן מאוד שדבר זה יפגע בו מבחינה דתית, אך הדרגה שבה אני נמצא היא מספיק חזקה כדי לעמוד במכשול, ולא שנוכל למצוא פה גאווה ח"ו אלא בבחינת 'לב יודע מרת נפשו'. שהרי זה לא אלא מכשול בשבילי שאחרי שאעבור אותו אחזק עצמי על ידו, אדע שעמדתי במשימה, אך כמו שציינתי, איני תלוי במחשבה שאולי ויתכן ואעבור זאת, אלא היני בטוח שאעבור מכשול זה, עם ביטחון מלא בה'.
האם גם פה אני צריך להסכים ולפעול לפי הנחיות הרבנים?

ב) גדולי הדור פוסקים הלכות הקשורות לימינו, בנוסף גם מעבירים עצות והנהגות לאדם. בפסיקות והלכות אין כל מילה מיותרת לומר אלא לקיים, אך בחלק מועט מהעצות וההנהגות איני מסכים. תחילה הנני בודק את הדברים לעומקם, ועושה חזור ושנו הרבה פעמים, אך אם הדברים לא מתאימים לי?

כלומר אני מקיים את הפסוק "והדרת פני זקן", שאחרי הכל הגדולים כבר ראו בחכמתם בבחינת "זקן" וגם בשנותיהם בבחינת "שיבה" ("מפני שיבה תקום") ואיני מגיע לאבק שבנעליהם, אך ישנם מקרים בהם אדם יודע מה מתאים לו, בבחינת 'לב יודע מרת נפשו'.

מה דעת כבוד הרב בעניינים הנ"ל?

תודה מראש!

 

 

 

 

התשובה

הרב יעקב אריאל |

מצות לימוד תורה היא ערך בפני עצמו וכל אדם בישראל חייב לפחות
בצעירותו ללמוד תורה לשמה לפני צאתו לחיי המעשה. לא רק ע"מ
להתחזק אלא כדי לבסס את ידיעותיו בתורה בלכה ובאמונה ולפתח את
היכולת ללימוד עצמי רציני במשך כל החיים
הלכה אינה של הרב הפוסק אלא הוא אומר מה פסיקת התורה במצב
זה. עצות והדרכות אישיות מותאמות לאדם מסויים בזמן ובמצב נתון
לפי ההיכרות של המייעץ עם מקבל העצה. אין זו בהכרח הלכה
המתייעץ אינו חייב לקבל תמיד את העצה אם היא לא מתאימה לו .
כדי להימנע מאי נעימות על אי עשיית העצה רצוי לברר עם הנותן
שאין הוא מתחייב לקבלה וכד'.

toraland whatsapp