התשובה
שלום וברכת ד'
באשה המלמדת אנו באים לשתי בעיות. א. ייחוד ב. עריות.
לעניין ייחוד השו"ע (סי' כב סעי' כ) כתב: "אשה לא תלמד קטנים מפני אבותם שהם באים בגלל בניהם ונמצאו מתייחדין עמה". משמע שגדולים אסור לה ללמד בגלל בעיות ייחוד של הילדים עם המורה, אבל כשאין בעיות של ייחוד (אשה נשואה שבעלה בעיר או בבתי ספר שיש שם רבים והחדרים לא נעולים, כפי שכתב הצי"א חי"ד סי' צז) אין איסור לאישה ללמד גדולים וקטנים מדיני ייחוד.
לעניין עריות נאמר בשו"ע (סי' כא סעי' א) שאסור להביט באשה כדי לראות יופיה. מכאן עולה שאם יש חשש לכך שיסתכלו ביופיה יש בכך בעיה. נראה שבילד קטן עד גיל תשע שאין חוששים לביאתו א"כ בודאי שאין חשש של הרהור, ועל כן נראה שעד גיל תשע אין בעיות של הרהור, וכל כן אפשר להתיר ללמד בנים קטנים (כפי שמופיע בשו"ע סי' כב סעי' כ) אולם מגיל תשע שיש חשש להרהור נשאלת השאלה האם מורה יכולה ללמד מבוגרים.
אמנם עיקר הבעיה היא על האיש שלא יביט באישה ולכאורה אין איסור על האשה לעמוד שם, כשם שאסור לאיש להסתכל על נשים הכובסות אבל אין איסור לאשה לעמוד ולכבס, וכידוע אין אשה מתגרה מאיש, וא"כ לכאורה גם בכיתה למורה אין בעיה לעמוד וללמד, רק לבנים יש בעיה שלא יביטו ביופיה אבל למורה מותר ללמד. אמנם בבית ספר יש מקום יותר להחמיר שהרי התלמיד עומד ורואה את המורה בצורה קבועה ולא חד פעמי, ואדרבא ידוע שהבנים דנים על בגדי המורות וכדו'. ויש כאן הכשלה של הילדים הלומדים, ויש כאן לפני עור בדבר שהוא מדרבנן (עיין אוצר הפוסקים סי' כא אות ז) על כן ראוי שאשה לא תלמד ילדים הגדולים מגיל תשע. אמנם בשעת דחק גדולה אפשר להקל (אגרו"מ יו"ד ח"ג סי' עג), ונראה שגם בעיות פרנסה זה שעת הדחק, או כאשר המורה האחר לא יהיה ירא שמים ואדרבא ילמד דברים אסורים, א"כ זה כלול בשעת הדחק, ובייחוד אם הילדים הם חילוניים ומהרהרים ממילא בראיות אסורות, א"כ עדיף שלפחות ישמעו ד"ת ממורה יראת שמים ואדרבא עדיף שיראו נשים יראות שמים לבושות כדין ומתנהגות בכובד ראש כראוי לבנות ישראל.
סיכום: בודאי שלכתחילה צריך להשתדל להיות מורה לילדים עד גיל תשע, ומגיל תשע אפשר להתיר רק בשעת הדחק או אם זה בית ספר חילוני שממילא הבנים רואים בנות גדולות ועדיף שיראו בנות יראות שמים לבושות כדין ומתנהגות בכובד ראש כראוי לבנות ישראל, אבל אין לחייב נער מגיל תשע שיכנס לשיעורי מורות.
