התשובה
מן התורה, אין דם מטמא בטומאת נידה, עד שתרגיש האישה ביציאתו.[1] לעניין זה, אף דם שנראה בגלל בדיקה פנימית או מיד אחרי חיי אישות נחשב דם שיצא בהרגשה, ואפילו כמות דם קטנה ביותר אוסרת. כאשר יש לאישה דימום רב, אף אם היא אומרת שאינה מרגישה ביציאתו, הפוסקים החשיבוהו כדימום בהרגשה.[2] לעומת זאת, כשאישה רואה דימום קל שלא בהרגשה ולא בבדיקה פנימית, הוא איננו אסור מן התורה. אמנם חז"ל גזרו על דיני כתמים, וודאי שאנו מקפידים על כל איסורי דרבנן, אולם חז"ל עצמם נתנו גדרים מדויקים מתי גזרתם חלה. בין הגדרים שנתנו הוא שרק כתם שנראה על דבר המקבל טומאה יאסור, ולכן כתם שנראה על הרצפה או על בגד צבעוני ולא היה מלווה בהרגשה, איננו אוסר, אפילו ברור לנו שהוא כתם של דם.
