גילוי העובדה שיש סטומה בשידוכים

התשובה

מבחינה הלכתית חובה לספר על מומים קריטיים שאינם נראים לעין, עוד לפני הפגישה הראשונה. אמנם היו מקרים שבהם בחורים ובחורות בעלי מומים קריטיים לא הצליחו למצוא שידוך, ולא מצאו מישהו שיסכים להיפגש איתם אפילו פגישה אחת. בגלל מקרים אלו, לאחר דיונים והתלבטות רבה, יש מפוסקי דורנו[1] שהורו כהוראת שעה שמותר להיפגש פגישה אחת בלי לספר על המומים מראש, אך התנו זאת בסיפור הבעיה החמורה לפני הפגישה השנייה.[2]

בבעיות שאינן קריטיות, אין חובה על המשודכים לספר על כל הבעיות מיד בתחילת הקשר, אלא אפשר להמתין עם מסירת המידע על בעיות אלו לזמן שבו הקשר בין בני הזוג מתחיל להתהדק, אך לפני שנוצר קשר רגשי. זאת גם אם מסירת מידע כזה לפני פגישה ראשונה הייתה עלולה לבטל את השידוך מעיקרו.[3] הטעם הוא שכך ניתנת הזדמנות לבן הזוג להכיר את האדם היכרות ראשונית מבלי פסילה מוקדמת העלולה להיות שגויה. זהו שלב שבו מחד גיסא כבר ניתן לעמוד על תכונותיו הטובות של האדם, אך מאידך גיסא עדיין לא נוצר קשר רגשי עמוק ואהבה, העלולים להקשות מאוד על קבלת החלטה שקולה, או אפילו לעורר כעס כלפי הנפגש, שהסתיר עובדה חשובה כל כך עד לשלבי קשר רגשיים עמוקים. יש לקחת בחשבון שמשך ההיכרות בין בני זוג לפני החלטה על נישואין משתנה ממגזר למגזר ומזוג לזוג, כך שגם הזמן שבו יש לספר על הבעיות עשוי להשתנות בהתאם. לעניינינו, נראה שאם אין מדובר בבעיה קריטית שבשלה יש לך סטומה, אין חובה לספר על כך כבר בפגישה הראשונה, אך יש לספר כבר בתחילת המפגשים על הבעיה הרפואית שאתה סובל ממנה ושבעקבותיה יש צורך בסטומה.

יש מצבים שבהם מפגישים 'בעיה עם בעיה', דהיינו מפגישים אדם עם בעיה רפואית עם בן זוג שגם לו יש בעיה רפואית מסוימת. באופן כזה קל יותר לאנשים לקבל בני זוג שיש להם בעיה רפואית, כיוון שגם להם יש בעיה כזאת. מובן שהדברים עשויים להשתנות לפי האנשים השונים ולפי המצבים השונים, אך לעתים נוח יותר לאנשים להיפגש מראש עם אנשים שאיתם הם מרגישים שווים מול שווים.