'הרגשה' בתחילת מחזור

התשובה

כידוע, אין הסכמה בין הפוסקים על איזו הרגשה בדיוק דברו חז"ל. יש שלמדו שמדובר בהרגשת זיבת דבר לח, יש שלמדו שמדובר בהרגשת פתיחת צוואר הרחם וכדומה. יש ויכוח גדול בין הפוסקים אם ההרגשה היא סיבת האיסור, כלומר תנאי הכרחי הנדרש על ידי התורה כדי שייווצר איסור נידה או שהיא סימן בלבד (סימן לְמה – ראה להלן). כפי שרבים כתבו, הפשט הפשוט הוא שהרגשה אשר בלעדיה אישה אינה נאסרת היא סיבה לאיסור. בלשון אחרת, ההרגשה היא תנאי ואינה סימן. ובלשון ברורה עוד יותר, ההרגשה היא אחד מגורמי האיסור. כלומר כדי להיאסר באיסור נידה או זבה דרושים שני תנאים: האחד: 'דם יהא זובה מבשרה'. השני: עליה ל'הרגיש', כפי שלמדו חז''ל בגמרא (נדה נז ע"ב). אלא שקבלת הסבר פשוט זה, משמעותה שהרבה נשים בימינו אינן נאסרות מן התורה גם בווסת רגילה של המחזור החודשי, מצב שלכאורה נראה לא נכון. כמו כן, אם 'הרגשה' היא תנאי הכרחי, אזי אישה שעקב פגיעה בעמוד השדרה שלה אין לה שום תחושה מפלג גופה התחתון, לא תיאסר מן התורה, וגם מצב זה לענ''ד נראה בלתי מתקבל ולא נכון. אם כן, בעל כורחנו עלינו לומר ש'הרגשה' היא סימן שקיים גורם אוסר. וכאן נשאלת השאלה: סימן לְמה? אם הכוונה שהרגשה היא סימן לכך שמקור הדם הוא מתוך הרחם, הדבר נסתר מסוגיית הגמרא (נדה נז ע"ב). הגמרא שם דרשה שגם ב'נמצא דם על שלה אותיום', חיובם בקורבן מצריך הרגשה, אף שאין ספק שהדימום בא מהנרתיק וחזקה שהדימום הוא מהרחם. אם כן נשארה אפשרות יחידה, שאכן הרגשה היא סימן לקיומו של גורם אוסר, אך הגורם האוסר איננו רק עצם הדימום מן הרחם, אלא דימום רחמי מסוג שאוסר. לפי הגדרה זו, אם אין הרגשה מסיבות רפואיות כמו פגיעה בעמוד השדרה, עדיין אין כאן שלילת האפשרות שהיה דימום אוסר, אף שלא ניתן להוכיח זאת על ידי סימן ההרגשה. לכן כדי להביא חטאת יש למצוא הוכחות חלופיות, והן קיימות.[1] בחוברות האחרונות של 'אסיא' פורסם וויכוח הלכתי נוקב בין בית מדרשו של הגרי''ש אלישיב זצ''ל לבין בית מדרשו של הגר''ע יוסף זצ"ל, בעניין כתמים שבאים בעקבות שימוש בגלולות.[2]