חובת הסתכלות על מוך דחוק

התשובה

ה'חוות דעת' (סי' קפד ביאורים ס"ק יא), כתב בעניין עונת פרישה, שבה הדין שאם עברה העונה, ולא בדקה ולא הרגישה, מותרת לבעלה[1] (להלכה, בווסת קבוע או בעונה בינונית, מותרת רק לאחר בדיקה), וזו לשונו:

נסתפקתי כיוון דעיקר ההתר מכח דלא הרגישה, ואם כן אם בדקה עצמה בשעת וסת ונאבד העד דשוב ליכא ראיה מהא דלא ארגשה, דאימר הרגשת עד הוא כדאמרינן בריש פרק הרואה כתם, אפשר דטמא וצ"ע.

'פתחי תשובה'[2] הביא את דברי ה'חוות דעת' לא בתור ספק, אלא בתור ודאי איסור.[3] מתוך כך החמיר ה'פתחי תשובה' גם במקרה שבשעת וסתה הטילה מי רגלים, שמא ראתה אז, והרגשת מי הרגלים הקהתה את הרגשתה. אמנם 'דרכי תשובה'[4] הביא בשם ספר 'פרדס רימונים', שיש לדמות דין זה ל'אבדה הריאה קודם שנבדקה', שרק במזיד יש לקנוס, אבל בשוגג יש להקל, ומדבריו עולה שאין כאן חשש גמור (אם לא כן הייתה נאסרת גם בשוגג, ולא רק מכוח קנס). 'שיעורי שבט הלוי'[5] דן בדברים באריכות, ומסקנתו שאין לחשוש לדברי ה'חוות דעת', ואף אם נאבד העד במזיד, אין להחמיר בזה, ומקורו משו"ת 'שבט הלוי'.[6] מתבאר מדבריו שהיות ובדיעבד אין הבדיקה מעכבת באותו היום, ממילא אין לחשוש אם אבד העד.

אמנם גם לדעת המחמירים, אין זה מחמת החשש שהיה על העד מראה שטימא אותה , אלא מכיוון שלשיטתם ההיתר לאחר עונת הפרישה, הוא רק מכוח העובדה שהאישה לא הרגישה, וכשאין הוכחה שלא הרגישה, ממילא לא ניתן להתירה.

לעומת זאת בבדיקות שבעה נקיים, אין צורך בהוכחה שלא הרגישה, אלא בבדיקה לוודא שהיא נקייה, ולכן אישה שעשתה בדיקה ולא הסתכלה על העד, אין הבדיקה עולה לה בתור בדיקה, אך גם אין היא פוסלת אותה (בניגוד למקרה שבו כבר הסתכלה על העד ומראהו מסופק, והעד אבד לפני שהראו אותו למורה הוראה). מכיוון שבדיעבד הפסק הטהרה עולה גם ללא מוך דחוק (מלבד במקרה חריג ביותר, שלגביו יש מחלוקת), הרי שאם זרקה את המוך בלי שהסתכלה עליו, בדיעבד עלה לה הפסק הטהרה, אם היה נקי.

בשאלתנו אין אנו דנים במקרה של דיעבד, אלא במקרה של לכתחילה, האם עליה להסתכל על המוך. והנה ודאי, במקרה שבו אין לאישה בעיה, כשם שהיא חייבת לשים מוך דחוק כך עליה גם להסתכל עליו, שכן אחרת אין טעם בכך ששמה אותו. אך במקרה זה, לדעת מורה ההוראה האישה הייתה פטורה מלשים את המוך, עקב החשש לפצע, ובכל זאת שמה אותו. האם גם במקרה כזה תהיה חייבת להסתכל על המוך, או שכשם שהייתה פטורה מלשים, כך פטורה מלהסתכל?

ונראה לדמות מקרה זה למקרה של אישה שעשתה ג' בדיקות עֵד בימי ז' הנקיים, האם לכתחילה עליה להסתכל על הבדיקה השלישית?

בדיעבד גם שתי בדיקות בז' נקיים מועילות, ולדעת רוב הראשונים (אף שלא נפסקה כך הלכה) אפילו בדיקה אחת. ואף על פי כן, לכתחילה צריך לעשות שתי בדיקות בכל יום. בפשטות הצורך בשתי בדיקות הוא כדי לתת לנו חזקה טובה יותר שאינה רואה, ומעבר לזה אין חוששים שרואה, אך אם אישה בכל זאת בדקה יותר, נראה שלכתחילה מחויבת להסתכל, כדי לדעת שאינה רואה. ושמעתי מאחד הפוסקים שהגדרה של ז' נקיים היא שבכל פעם שבודקת אינה רואה דם.

ואם בבדיקה שאינה מחויבת מעיקר הדין יש לומר כך, קל וחומר בבדיקה שהיא חייבת בה אלא שלפעמים מקלים בה, יש לומר שאם כבר עשתה אותה (אף אם הייתה פטורה), עליה להסתכל עליה, ואם תהיה בבדיקה שאלה, תראה למורה הוראה הבקיא בפצעים, ויחליט אם ניתן להקל על סמך החשש.