התשובה
הפוסקים דנו בעניין חציצות שיש צורך להשאירן על הגוף מסיבה רפואית. מצד אחד, האדם מעוניין בחציצה זו, ולהלכה, חציצה במיעוט הגוף שאינו מקפיד עליה, אינה חוצצת.[1] אך מצד שני, רוב בני אדם אינם מעוניינים בחציצה כזו על גופם, ואף האישה עצמה, אם לא הייתה לה בעיה רפואית שמצריכה זאת, הייתה מקפידה על חציצה זו. דבר שרוב בני אדם מקפידים עליו, והטובל עצמו מקפיד עליו בדרך כלל, גם אם עכשיו אינו מקפיד עליו - חוצץ.[2] למעשה, כתבו הפסוקים שאם מדובר בחציצה הנשארת תקופה ארוכה על הגוף מסיבות רפואיות, מחשיבים אותה בטֵלה לגוף, וניתן לטבול איתה. אך נחלקו במשך הזמן שנחשב 'תקופה ארוכה': לדעת שו"ת 'אבני נזר'[3], חציצה הנשארת על הגוף חצי שנה מסיבות רפואיות – בטלה. לדעת 'שערי טבילה'[4] די בשלושים יום כדי לבטלה, ולדעת שו"ת 'חלקת יואב'[5] די בשבוע. בנידון דידן, החציצה אמורה להישאר יותר משבוע ופחות משלושים יום, ובמצבים כאלו, בשעת צורך גדול, יש מקום לסמוך על המקלים. אך יש לשאול האם רפואה משלימה, שאיננה הרפואה הבדוקה והמקובלת, נחשבת רפואה לעניין זה. בשו"ת 'במראה הבזק'[6] דנו בשאלה זו לגבי כשרות תרופות הומיאופתיות, והביאו שדעת רוב הפוסקים להחשיבן רפואה. בנידון דידן יש עוד סברה להקל, שכן האישה מאמינה ביעילות רפואה זו, וממילא מבחינתה מדובר בצורך רפואי, וחציצה מוגדרת לפי הקפדה, ולאו דווקא לפי צורך אובייקטיבי. עוד אפשר לצרף את העובדה שהמחטים נמצאות במקום שאינו נראה לעין, שיש בו פחות הקפדה. למעשה שאלנו את הגר"ד ליאור בעניין זה, והסכים להקל, כיוון שלדעת האישה המחטים נחשבות רפואה, ואף אם רוב העולם אינו מאמין בזה, מספיקה דעתה.
