התשובה
המציאות הפשוטה היא כהבנת רש"י שם, ולא כהבנת התוספות. כעין זה כתב ה'חתם סופר' (שו"ת, יו"ד סי' קסז ד"ה האמת): '...אבל אחר בקשת המחילה מרבותינו הקדושים', ודבריו נדונו בספר 'רפואה מציאות והלכה – ולשון חכמים מרפא' (מכון שלזינגר, ירושלים תשע"ב) בסי' לח. בדרך כלל אחרי חדירת זרעון ראשון לתוך הביצית נחסמת האפשרות לחדירת זרעונים נוספים. אמנם יש מקרים שבהם מנגנון החסימה הזה לא פעל כראוי, ואז מצליחים לחדור לביצית כמה זרעונים. אולם במקרה כזה אף פעם לא ייווצר עובר חי, מעין מה שכבר למדונו חז"ל ש'כל יתר כחסר דמי'. לכן כשיש יותר מזרע אחד בתוך הביצית, לא יכול להיווצר עובר בר קיימא.
בתרגום לשפת הרפואה: בתא תקין – ביצית מופרית שממנה יכול להתפתח עובר, יכולים להיות ארבעים ושישה כרומוזומים במצב התקין (או ארבעים וחמישה או ארבעים ושבעה כרומוזומים במקרה של תקלה). בחדירת שני תאי זרע לתא ביצית, נמצאים בביצית שישים ותשעה כרומוזומים, מצב שאינו מאפשר חיות כלל. בחדירה של יותר משני זרעונים, כל זרעון מוסיף עוד עשרים ושלושה כרומוזומים לביצית המופרית, וכאמור מצב זה אינו מאפשר חיות.
