התשובה
קוביות הגשר הנמצאות בשניים אינן נעשות בשריות על ידי אכילת בשר. אך צריך להיזהר לנקותן היטב בין אכילת הגבינה לאכילת הבשר, מחשש להימצאות בשר בין הקוביות לבין השיניים.
א. האוכל שמגיע לתוך הפה ונוגע בקוביות הגשר הוא אוכל מכלי שני שאין היד סולדת בו, ואם כן מדינא אין צריך שום הכשרה לקוביות הגשר. שכן אפילו אם איזה פעמים אכל אוכל ושתה משקה מכלי שני שהיד סולדת בו, מכל מקום אנו הולכים אחר רוב תשמישו, ועל פי הרוב - אין היד סולדת בו. ועוד, שאפילו לדברי המחמירים בחמץ בפסח אפילו בכלי שני, בעירוי מכלי שני מודים שאין צריך הכשר כלל. וכן כתב הגאון מהר"י טייב ב'ערך השלחן'.[1] הנותן מתוך כלי שני לתוך פיו, אינו עדיף מעירוי מכלי שני, שאינו אוסר כלל. ועוד יש לצרף לזה מה שכתב ה'חמודי דניאל',[2] דבלא שהה האיסור כלל - אינו בולע, וכדמוכח מדין 'ניער וכיסה', או שקדם וסילק האיסור. וכן נכתב בשו"ת הרדב"ז.[3] אם כן, בשיעור שעובר המאכל והמשקה בתוך הפה, אינו בולע כלל. וכמו כן נכתב בשו"ת 'צור יעקב',[4] שעיקר הטעם להקל בשינים תותבות, הוא מפני שהמאכל והמשקה באים לפה מכלי שני, ואף על פי שיש לפעמים ששותים מכלי ראשון, כבר ידוע שאין הולכים בכלי אלא אחר רוב תשמישו. ואפילו אם יאכל דבר גוש מכלי שני, שמהרש"ל[5] דן אותו ככלי ראשון, כבר כתב ה'חתם סופר' שיש לו קבלה מרבותיו להקל, דלא הוי ככלי ראשון. ואם כן אינו פולט מהשיניים. וכן נכתב בשו"ת 'אור לציון',[6] שנהגו המורים בבני ספרד להורות להקל בדין גוש ככלי שני, בדיני איסור והיתר ובדיני שבת. ועיין עוד בספר 'ארחות חיים',[7] והובא שם בשם ה'שדי חמד'[8] ששן תותבת העשויה מכסף או עצם, ובכל הימים אוכלים בה חמץ, אין לחוש שנבלע בה חמץ על ידי דחיקת השן בלעיסתו, להצריכה בהגעלה כדי להכשירה לפסח. וכן נכתב בספר 'בית האוצר'.[9] וכן נכתב בדומה לנדון דידן בשו"ת 'שאלת שלום':[10]
...כי לדעתי אין כל חשש בהשיניים הזרים אשר רבים יעמדו להם בפיהם ויאכלו בהם מאכלי בשר ומאכלי חלב. כי מלבד שאין ידוע אם לא המה של זכוכית... [ואינן בולעות], אך אף אם המה של עצם, בוודאי הם ממין עצם קשה, וגם שועים המה וי"ל דלא בלעי, כמו כלי זכוכית. וגם המאכלים שיאכלו המה עפ"י הרוב מכלי שני, ואינם חמים כ"כ שיהא היד סולדת בהם ובודאי דלא בלעי... ואם לא כן יקשה איך אוכלים בשיניים העצמיים מאכלי בשר וחלב, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת...
וכן נכתב בשו"ת מהרש"ם.[11] ונכון שהגשר הנמצא על השיניים נעשה ממין הבולע, אך עדיין יש להקל מהסיבות האחרות שכתבנו.
ב. כיו"ב כתב המהרש"ל ב'ים של שלמה'[12] ומרן החיד"א[13] ו'זבחי צדק',[14] והובאו דבריהם בשו"ת 'יחוה דעת'.[15]
[1]. ערך השלחן, סי' תנא ס"ק ה.
[2]. חמודי דניאל, הל' תערובות סי' א ולד.
[3]. שו"ת הרדב"ז, ח"א סי' רכג.
[4]. שו"ת צור יעקב, סי' קפח.
[5]. ים של שלמה, פ"ח סי' עא.
[6]. אור לציון, ח"ב פרק ל, תשובה טז.
[7]. אורחות חיים (כהנא, ח"ב), סי' תנא ס"ק יז.
[8]. שדי חמד, חמץ ומצה סימן ד אות כד.
[9]. ס' בית האוצר, חמץ ומצה סימן ד אות כד.
[10]. שו"ת שאילת שלום (טויבש), מה"ת סי' קצה.
[11]. שו"ת מהרש"ם, ח"א סי' קצז; וע"ע בשו"ת יביע אומר, ח"ג או"ח סי' כד אות ז.
[12]. ים של שלמה, חולין פ"ח סי' ו.
[13]. שיורי ברכה, סי' פט אות ג, כג.
[14]. זבחי צדק, ח"ב סי' קה ס"ק כז-כח.
[15]. שו"ת יחווה דעת, ח"א סי' ח.
