התשובה
א.יש להקדים ולומר שההבחנה בין הדין הפלילי לבין הדין האזרחי בדרך כלל אינה קיימת במשפט העברי. אדם המזיק נידון בתור עובר עברה, כלומר עבר על הדין הפלילי, אך העונש הוא עונש 'אזרחי' של תשלום הנזק, וכן הוא בגנב, בחובל בחברו ועוד. עיקרון זה יכול להסביר גם את הפטור של 'גרמא'. הפטור של 'גרמא' נוגע בדרך כלל ליסוד העובדתי של העברה, כלומר מעשה שנעשה ב'גרמא', אף שגרם לנזק, אינו מוגדר כמעשה עברה, וזוהי גם סיבת הפטור ב'מניח סם לפני בהמת חברו'. עם זאת, לעתים נוגע הדין גם ביסוד הכוונה שבמעשה, ולכן, ולעיתים מחייבים גם על נזק שנעשה ב'גרמא' - אם נעשה מתוך כוונה לפגוע, וזהו דין גרמי, לפי חלק מן הראשונים. כמו כן לעיתים נובע הפטור של 'גרמא' מהעדר קשר סיבתי.
ב.בבית הדין כן פוטרים במקרים רבים של 'גרמא', ולכן, בשונה מבתי המשפט, במקרים רבים בית הדין לא יחייב על הוצאות עקיפות, הפסד רווחים ועוד. כמו כן, כמו שכתבתי לעיל, לעתים בתי הדין יחייבו ב'גרמא', והדבר יהיה תלוי בין השאר בכוונתו של המזיק, או בשאלה האם הנזק נגרם מחמת שהניזק הסתמך על המזיק, וכן בדברים נוספים.
