הנחה שניתנה לשליח

התשובה

במקרה שמישהו נותן מעות לשליח לקנות לו דבר מסוים והמוכר הוסיף לשליח, נאמר ב'שלחן ערוך' (חו"מ סי' קפג סעי' ו):

והוסיפו לשליח במנין או במשקל או במדה, כל שהוסיפו לו המוכרים הרי הוא של שניהם, וחולק התוספת השליח עם בעל המעות.

נחלקו הראשונים בטעמה של הלכה זו. לדעת הרי"ף והרא"ש ההנאה באה לשליח על ידי מעותיו של המשלח, ולכן עליהם לחלק את ההנאה ביניהם. לדעת רש"י הטעם הוא שיש לנו ספק למי המוכר התכוון לתת הנאה זו, ולכן חולקים. לפי זה, אם המוכר אמר בפירוש שנותן לשליח, הכול של השליח, וכך פסק הרמ"א (שם). מאידך גיסא הט"ז פסק כדעת הרי"ף שיש זכות לבעל המעות, כיוון שהתוספת ניתנה בזכות מעותיו, ולכן גם כאשר המוכר אמר בפירוש שנותן לשליח – חולקים.

נראה לכאורה שהמקרה שלפנינו תלוי במחלוקת הרי"ף ורש"י, וכיוון שבעל הכרטיס הוא מוחזק, יש לומר 'המוציא מחברו – עליו הראיה'. אולם נראה לי שבמקרה שלפנינו ההנחה שייכת לבעל הכרטיס, גם לפי שיטת הרי"ף: 1) כל בעל כרטיס מקבל טובת הנאה על השימוש בכרטיס (הנחות, הטבות, נקודות וכדו'), והמשלם ידע ולא היה אכפת לו, ומסתבר שהוא הדין גם כאשר מדובר בהנחה גדולה. 2) במקרה שהובא בגמרא העסקה נעשתה על ידי מעותיו של המשלח, וזו זכותו על פי דעת הרי"ף. לעומת זאת במקרה שלנו התשלום נעשה דרך כרטיס האשראי של בעל הכרטיס, ומעותיו של המשלח ניתנו לבעל הכרטיס כתמורה על השקעתו, וההנחה אינה שייכת לכך כלל.