התשובה
בספר ויקרא נאמר:[1] 'לא תגנבו, ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו'. הרמב"ם[2] מגדיר שגנבה היא דבר שנעשה בסתר, ללא ידיעת הנגזל, לעומת גזל, שנעשה בגלוי ובכוח הזרוע. וה'שלחן ערוך' (חו"מ סי' שמח סעי' א) מביא את דבריו. הש"ך[3] כותב שבאיסור זה כלול גם האיסור לטעון שקר כדי לעוות הדין, אף על פי שהטוען זכאי.
כל תביעה מחברת הביטוח מבוססת על החוזה בין שני הצדדים. פשוט וברור שאין לתבוע מחברת ביטוח מעבר למה שסוכם בחוזה עִמה. שו"ת 'משנה הלכות'[4] מרחיב לכתוב על כך. בתשובתו הוא אוסר על רופא לתת תצהיר כוזב ליולדת המעוניינת בכך, כדי שתוכל לקבל עוד ימי אשפוז בבית הרפואה על חשבון הביטוח הרפואי שלה.
במקרה הנידון חוזה הביטוח הינו אישי, וההטבות בו ניתנות רק כאשר המבוטח בעצמו עונה לאחד התנאים המזכים אותו בהן. השואלת לא ענתה על התנאים המופיעים בחוזה, ולכן אינה זכאית לדרוש כסף על הטבה שלא מימשה. בחוזה מוסכם שהכסף ניתן דווקא להשתתפות בעלות החופשה של היולדת, ואין אפשרות לדרוש כסף ולעשות בו כרצון המבוטח.
לסיכום, בקשת החזר מחברת ביטוח הבריאות על חופשה של מישהו אחר היא גנבה, ואין שום היתר לעשות כן.
