סמכות הסנהדרין

השאלה:

לכבוד הרב שלום
לגבי המצווה ``לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל``
אומר הספרי שיש לשמוע לחכמים אפילו אם יגידו לך על ימין שהוא
שמאל ועל שמאל שהוא ימין. היינו אפילו אם אדם חושב שהסנהדרין
לא צודקים הוא צריך לציית להם.
(אמנם יש לזה הגבלות, וכמו שהבנתי מהרמב``ן שחכם שסבור
שהסנהדרין טעו אסור לו להקל והוא חייב להציג את השגותיו בפני
הסנהדרין ורק אם ידחו את השגותיו חייב להתבטל לבי``ד הגדול)
ונחלקו הפוסקים האם דין ``לא תסור`` ועניין זקן ממרא שייך רק
בסנהדרין שיושבת בלשכת הגזית או בכל סמכות תורנית כלל
ישראלית גם בזמן הגלות.

והשאלה:
לפי הפוסקים שסוברים שמצוות ``לא תסור`` ו``על פי התורה אשר
יורוך`` שייכות מהתורה רק בלשכת הגזית, ויתכן שזאת דעת רוב
הפוסקים למעט ספר החינוך, האם עדיין יש חיוב לציית לסמכות
התורנית הכלל ישראלית גם למי שחושב שהם לא צודקים?
ואם תאמר שכן, מה מקור הסמכות של בית דין שלא יושב בלשכת
הגזית לחייב לשמוע אליו גם אם חושבים שהוא לא צודק?
כלומר כיצד חכם שסבור שבית דינו של רבן גמליאל ביבנה לא צודק
רשאי בכל זאת לשמוע להם?
אם מדובר על סנהדרין שבלשכת הגזית, אז יש גזירת הכתוב,
והתורה בפירוש מתירה ומחייבת לשמוע להם גם למי שחושב שהם
טועים. ``הפה שאסר הוא הפה שהתיר`` (על פי הספרי שמפרש
שיש לשמוע גם אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא
ימין)

אבל אם מדובר על בית דינו של רבן גמליאל,שכל סמכותו היא
מקבלת הציבור, אע``פ שמצד הסדר הציבורי וכדי שלא תעשה
התורה 2 תורות ראוי מאוד לשמוע להם, ואולי חובה, אבל איך
נאמר שמותר לחכם שסובר שהם טועים לציית להם?
וכגון שמדובר על חכם ששוה בחכמה לדייני הסנהדרין.
וכן יש לשאול לגבי מרא דאתרא והחובה לנהוג כמנהג המקום -
אם יש חכם ששוה בחכמה למרא דאתרא והוא סבור שאין הלכה כמו
המרא דאתרא, בין אם הוא חולק עליו בביאור התלמוד או בסברא או
בכללי הפסיקה וכו', כיצד יוכל לציית למרא דאתרא ולעשות מעשה
שלדעתו אסור?
אם רבי עקיבא היה גר במקומו של רבי יוסי הגלילי כיצד הוא יכול
לאכול עוף בחלב אע"פ שלהבנתו בתורה זה איסור מוחלט?
וכן מי שפוסק שבשר לא חלק הוא טרף ויבוא לגור בעיר של הרמ"א.

 

 

 

 

התשובה

הרב יעקב אריאל |

באיסור לא תסור יש כמה דרגות:
א. ביה"ד הגדול ביושב בלשכת הגזית החולק עליו נחשב זקן ממרא
וחיב מיתה.
ב. ביה"ד הגדול מחוץללשכת הגזית כגון ביבנה. יש איסור אולם אין
עונש מיתה.
ג. סמכות המקובלת ע"י כל ישראל כגון ישיבות בבל והתלמוד
הבבלי.(ראה הקדמת הרמב"ם למשנה תורה)
ד. השו"ע על שני חלקיו, המחבר לספרדים והרמ"א לאשכנזים
ה. גדולי הפוסקים בכל דור, המקובלים על הציבור כגון המשנה
ברורה וכף החיים
ו. המרא דאתרא שנבחר ע"י רוב הציבור להורות הוראות (להוציא מי
שבתמנה למטרות ייצוגיו בלבד) גם אם יש ת"ח גדול בעיר אסור לו
להורות בניגוד למרא דאתרא

 

 

 

toraland whatsapp