תאונת דרכים – 'בור' או 'מזיק'

התשובה

במשנה בבבא קמא (לא ע"ב) מבואר:

היה בעל הקורה ראשון ובעל חבית אחרון, נשברה חבית בקורה – פטור בעל הקורה, ואם עמד בעל קורה – חייב.

ה'נימוקי יוסף' (ב"ק טו ע"ב מדפי הרי"ף) הקשה, מדוע בעל הקורה חייב כאשר עמד, הרי ברגע שעמד צריך להחשיב אותו כבור ולפטור אותו?! וזו לשונו:

והא דלא דיינינן ליה כבור כיון דניח גופיה לשמואל דאמר (לעיל דף כח ב) כל תקלה כי האי בור היא ונפטר מן החבית דלא מצינו בור שחייב בו על הכלים משום דלא אמרינן הכי אלא היכא דנפיל ושדי דדומיא דבור (היא) דלא שליט בגופיה אבל היכא דקאי אנפשיה לאו תולדה דבור היא אלא כמאן דאזקיה בידים דמי...

בשו"ת 'עטרת דבורה'^[1] הסביר את כוונת ה'נימוקי יוסף' שהקורה נחשבת כאדם עצמו, כיוון שהיא מונחת על כתפו ונחשבת כחלק ממנו, ולכן אפילו אם הוא עמד, דינו כאדם המזיק ולא כבור. אומנם ניתן היה לחלק ולומר שהקורה מונחת ממש על האדם ולכן נחשבת כחלק ממנו, בעוד המכונית אינה חלק מהאדם הנוהג בה, אך כבר כתב הרא"ש^[2] שהרוכב על הסוס נחשב כאדם המזיק וכאילו הסוס הוא חלק ממנו, ולא יכול לומר שיש פה נזקי 'רגל'.

לכן למסקנה, אף אם בלמת לגמרי, דינך כאדם המזיק ולא כ'בור'.

[1].     עטרת דבורה, ח"ב חו"מ סי' נב החל מעמוד 960.

[2].     שו"ת הרא"ש כלל קא סי' ה.