בהמשך לתשובת הרב על שאלתי בעניין חסה שבדקה אדם בעל
נסיון שאינו מומחה גדול בעניין, הרב ענה שחסה כזו מותרת לאכילה.
רציתי לדעת מהי הסיבה-
האם הרב חושב שסביר להניח שאחרי בדיקה של אדם המבין
בעניין החסה נקיה לגמרי? (אם כן מומחים הקשורים במכון התורה
והארץ סבורים אחרת- עד כמה שידוע לי).
האם מבחינה הלכתית יחסנו אל מצב שכזה הוא שהירק בחזקת נקי
עד שיוכח אחרת ולכן אין צורך לבדוק.
או שמא גם הלכתית יתכן שמצוי עדיין חרק בין העלים אלא שאחרי
בדיקה סבירה אין צורך לחשוש יותר וסומכים על סברות שונות להקל
כגון שכעת מדובר באיסור שאינו ניכר והוי תערובת שאיסורה רק
מדרבנן וניתן להקל יותר, או שמדובר בדבר שאינו מתכוון בכה"ג
(ולא שייך כאן דין נהנה),או שהוא מכלל היתרו של בעל ערוך
השולחן על חרקים שא"א לראותם בעין בלתי מזויינת.
אם הסיבה השלישית היא הנכונה אשמח אם הרב יכתוב בקצרה את
הנימוק המכריע לקולה.
לשאלה זו נ"מ מעשית מאוד גבי ירקות עליים של חברות שונות,
ע"פ הנתונים שקבלתי (וגם ראיתי בעיני) ברוב החברות ישנה
איזושהי נגיעות (חרק או שניים לראש- אם נתעלם מהחברות שמצבם
קשה מאוד), אולם אדם פשוט גם אם הוא בעל נסיון אך אינו
מגדולי המומחים לא ימצא חרקים אלו, לכא' המצב דומה למצב
עליו שאלתי את הרב- האם הבחנתי נכונה? מה דין ירקות עליים
אלו לדעת הרב?
כל מי שיש לו עיניים בריאות וניסיון באיתור חרקים יכול לבדוק בעצמו,
בתנאי שיבדוק כל עלה ועלה מול האור במתינות וביסודיות. כך נהגו
אמותינו מדורי דורות.
הבעיה בחלק מהמגדלים היא שהם אינם בודקים כל עלה ועלה אלא
סומכים על שיטת גידול שבה אין החרקים עשויים להתפתח ולא כל
המגדלים מקפידים שהירק יהיה נקי לחלוטין.
חסלט של עלי קטיף ידוע ברמתו הגבוהה. וצריך להיזהר מהשם
"קטיף" בהקשרים אחרים. לא כל "קטיף" הוא "עלי קטיף"
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
