התשובה
ב"ה
שלום וברכה
הכלל המנחה של שתי הגמרות שהוזכרו הוא הדין הקיין בשאלת הפרישה מן הפרי, על מנת שתולעת תיאסר עליה לשרוץ על הארץ, כפי שלומדת הגמרא מהפסוק בויקרא יא, מא: "וכל השרץ השורץ על הארץ", שכדי שהשרץ יאסר באכילה עליו לשרוץ על הארץ, לכן מה שהתליע במחובר נאסר, כיוון שהוא בתוך הפרי, הפרי עצמו מחובר לעץ והעץ מחובר לקרקע, כשהפרי תלוש והתולעת בתוכו (לא פרשה ממנו!!) היא עדיין לא נחשבת כשרצה על הארץ ולכן היא לא נאסרה, כפי שאומרת הגמרא בסז ביחס לזיזים שבעדשים.
לכן היתרה של הגמרא הוא שמה שהיה בתוך הכד, על אף שאנו רואים אותן, והן בתוך הפרי, הן נחשבות כהתליעו בתלוש שעדיין לא שרצו ולכן התירה אותם הגמרא בנח, וזה הספק גם כן ביחס לגרעין התמרה או לגגה, שהשאלה היא כיצד מתייחסים לאותן תולעים האם כפרשו או שלא פרשו.
הדברים שכתבתי בתשובה הקודמת נוגעים הלכה למעשה כיצד אנו פוסקים כיום.
בברכה
דוד
