תולעים לאחר יב חודש

השאלה:

שלום הרב. הגמרא (חולין נח, ב) אומרת שאם משהים תמרים 12 חודשים, כבר לא חוששים לתולעים שגדלים בזמן החיבור לעץ ולכן לא צריך לבדוק את התמרים וניתן לאכלם בלי בדיקה. מנגד, במקום אחר בגמרא (שם סז, ב), הגמרא מביאה כל מיני 'בעי' לגבי ההגדרה של 'פרישה' וכל הראשונים פוסקים את כולם משום 'ספק דאורייתא לחומרא' כך שגם מצב שתולעת שגדלה בתוך גרעין התמרים יצאה לבשר הפרי נחשב פרישה ותולעת אסורה (גם אם מדובר על תולעים שגדלו אחרי תלישת הפרי מהעץ). על גבי זה, אני מבקש להוסיף את דברי רש"י (חולין סז, ב ד"ה "גג גרעיניתה"): "כל תולעים מגרעיני הפרי הן גדלים". האמור מכל הנ"ל שכל התולעים גדלות בגרעין הפרי, בין אם מדובר על תולעים שהגיעו מתלוש ובין משהגיעו ממחובר. בנוסף, אם התולעת יצאה מהגרעין לבשר הפרי (ולא ניתן לראות זאת מבחוץ), התולעת אסורה באכילה. אעפ"כ, הגמרא אומרת שלא צריך לבדוק תמרים אחרי 12 חודשים למרות שיש חשש לתולעת שנולדה אחרי התלישה ויצאה מהגרעין לבשר הפרי והדבר אסור! אשמח לדעת אם יש תשובה לסתירה זו, בין ברמה העיונית ובין ברמה המדעית. תודה רבה רבה.

התשובה

הרב דוד אייגנר | כ"ו אדר ב תשע"ט 11:20

ההסבר לכך שלאחר יב חודש אין צורך לבדוק את התמרים הוא מההבנה שכל בריה ש"אין לה עצם"- דהיינו אין לה מערכת שלד, כפי שאנחנו מכירים בחרקים, שאין להם מערכת שלד, אלא מה שמחזיק את מבנה גופם זו המעטפת החיצונית שלהם (מעטפת הכיטין).

הסדר ההלכתי של הדברים הוא כך: בשו"ע יו"ד פד, ח נפסק אכן שפרי שדרכו להתליע במחובר ונשמר יב חודש לא חוששים לאותה תולעת שדרכה להתליע במחובר. וזה הסבר הגמרא בנח, ב. כאולם גם במקרה זה אין הדבר אומר שפטרנו את כל בעיות החרקים, כפי שמובא בהמשך הסעיף שם וצריך להמשיך ולבדוק את כל התולעים הנוספות שנכנסו לאחר מכן. מקורם של הדברים הוא בגמרא בסז' שהזכרת ששם הגמרא עוסקת במציאויות שונות של פרישת החרקים.

אם כן, אם נצליח להגיע למצב שבו "נבודד" פרי מסוים ונשאיר אותו במקום שבו בוודאות לא תהיה  כניסה נוספת של חרקים מבחוץ, וגם מדובר בחרק שלא מטיל ביצים, ואין התפתחות של דורות נוספים, ונצליח לשמור את הפרי למשך יב חודש, רק במקרה זה נוכל לאכול את הפרי ללא בדיקה כגמ' בנח וכשו"ע, אך מכיוון שבידוד כזה למעשה הוא כמעט אינו מצוי, למעשה לא סומכים על היתר זה ובודקים את הכל, כדברי הרשב"א בסוף סעיף ח', שצריך לבדוק את הכל.

באופן מעשי, הידע שיש לנו היום הוא שהחרקים מטילים את ביציהם בכל חלקי הפרי, הן בשכבה החיצונית והן בפנימית, פעמים רבות בתמרים בגלל שנוצר מרווח בין הפרי לגרעין (בשלב הצמל- ההתייבשות) יש לחרקים מקום נח להתפתח, אך אין זה אומר שהם אינם מתפתחים בשאר חלקי הפרי.

בברכת התורה והארץ

דוד אייגנר

toraland whatsapp