התשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
שאלה זו היא השאלה הגדולה בסוגיית מיעוט המצוי, אמנם נראה שיש למדוד לפי הרגילות דהיינו כשם שלעניין ריאות (משם לומדים את דין מיעוט המצוי) הכוונה היא שאנשים היו שוחטים את הכבש וראו הרבה פעמים שיש סירכא בריאה, ועל כן זה לא היה דבר תימה בשבילם שיש סירכא בריאה, כמו כן כנראה גם סיפרה אשה לרעותה או איש לחברו על כך שמצא סירכא בריאה, א"כ הדבר גרם לכך שאין תימה כל כך במציאת חרקים אלו, על כן זה מוגדר כמיעוט המצוי, כיוון שהציבור יודע שיש חרקים, אפילו אם הוא עצמו לא בדק סירכות אבל בעולם ידוע שיש סירכות בריאות וזה לא נדיר, א"כ האוכל הוא כמעלים אינו מהאיסור. כך גם באוכלים יש לראות בכמות הנקנת למשפחה שאדם רגיל משתמש אם הוא רואה שיש חרקים וזה לא תמוה בעיניו סימן שיש מיעוט המצוי ואם זה מאד תמוה בעיניו א"כ זה פחות ממעוט המצוי.
כמו כן נראה שאם בצבא החיילים בודקים כמויות גדולות יותר של קמח או ירק ומוצאים בשקים וכן במטבחים צבוריים או מסעדות גדולות, הדבר קונה לו תודעה שיש בכך חרקים וזה גורם להגדיר את הירק הזה כמעוט המצוי, מכיוון שאנשים מספרים לאנשים אחרים שמצאו חרק במזון מסויים, והדבר מתפרסם מפה לאוזן, זה הדבר שגורם לכך שהמין הזה יש בו מיעוט המצוי, מכיוון שכולם יודעים שיש במין זה חרקים.
ברור שהכוונה היא כשאנשים יודעים מה הם מחפשים, דהיינו כשם שסירכות בריאות בימינו רוב בני אדם לא יכירו ולא ידעו שיש כאן איזה חשש אין האנשים הללו נחשבים כמיעוט המצוי, העיקרון הוא שיש למדוד לפי אנשים שמקפידים ויודעים את הדין וכיצד בודקים.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
