לשיטת הרבדים

התשובה

יש כאן תערובת של נושאים שונים שאין ביניהם קשר:
א. לימוד גמרא, בפרט לצעירים, הוא קשה. מורה טוב יודע לפשט את
הלימוד, לדלג על קטע מסובך לפחות בשלב ראשון וכד'.כל מתודה
המסייעת למורים ללמד גמרא בדרך קלה יותר - תבורך.
ב. יש חוקרים אקדמאים המשערים שחלק מסוגיות הש"ס הן של רבנן
סבוראי. יש מצמצמים מספר סוגיות אלו יש המרחיבים ויש המגזימים.
ויש המרחיקים לכת ואומרים שסוגיות אלו אינן מחייבות להלכה. למותר
לציין שרבנן סבוראי הם המשך ישר של האמוראים וכל מה שנכלל
בתלמוד מחייב להלכה.לא תמיד דילוג על סוגיות אלו מסייע
לתלמידהצעיר. לפעמים אדרבה, הסברם של הסבוראים מיקל על
הלימוד. בדרך כלל עיסוק בנושאים חיצוניים משעמם ת התלמיד
הצעיר. הוא מתאים לחוקרים מבוגרים.
העירוב שנעשה בין דידקטיקה לבין ההשערה הסבוראית הוא הגורם
לסערה. מוטב היה לו היו המציעים מסתפקים בדידקטיקה בלבד.
ג. יש לצערנו נתק בין המחקר האקדמאילבין עולם הישיבות. המחקר
עוסק בעובדות, בצורה, במסגרת, הישיבות עוסקות במסרים, בתכנים
במהות. אילו המחקר האקדמאי היה מכיר את מקומו ולא מתערב
בנושאים ערכיים, בפסיקת הלכה וכד' היה הנתק נמנע. אולם יש
חוקרים (לא כולם) שנקטו עמדות ערכיות, וכך הזיקו למעמדו של המדע
האובייקטיבי והניטראלי. נוצר חוסר אמון בין שני העולמות וחבל, חבל
מאד.