התשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
הלכתית אין איסור לחתוך ביד, אמנם צריך לסמן ביום חול סימון עמוק (עם סכין) ובשבת רק סימון דק, אבל עצם הבציעה לא נאמר אם צריך לכך סכין. אלא שנראה שבציעה ביד יש בכך משום רעבתנות, וכפי שכתב הרמ"א (סי' קע סעי' ט) "ולא יאחז המאכל בידו אחת ויתש ממנו בידו השניה", ועיין במ"ב (ס"ק כה) שהבאי את דברי הגר"א שגורס אחרת ולפי גירסת הגר"א האיסור להחזיק את המאכל ולנגוס בו ומשמע שבחתוך ביד אין איסור. אולם פשט הרמ"א הוא שאין לחתוך ביד שהוא דרך רעבתנות. ואפילו אם במסכת דרך ארץ (פ"ז) אין רעיה שחתוך ביד הוא דרך רעבתנות, בכו"א טבע האדם מעיד שאנשים אינם חותכים ביד. על כן נראה שלכתחילה יש לחתוך בסכין בצורה מסודרת את הפת. אולם ברמ"א (קסז סעי' א) כתב שבשבת אין להקפיד על רעבתנות כיוון שהאכילה היא מצוה. על כן לכאורה אין חיוב בשבת לחתוך בסכין. אולם מאידך מלשון הזוהר (עמ' ברע ע"א), נראה דס"ל שיש לעשות את חיתוך כדרך מלחמה, וא"כ משמע שצריך סכין, אבל אפשר ללמוד בזוהר גם אחרת, ואין הוכחה גמורה לכך שצריך סכין לבצוע.
על כן נראה שהסימון צריך להיות בסכין (בשבת סימון בלבד ביום חול חתוך עמוק יותר). לאחר מכן ראוי שאת עצם החתוך יעשו בסכין (כדרך מלחמה), ובשבת לאחר מכן יכול לחלוק גם ביד ולחלק לסועדים. בימי חול נראה שהכל יעשה בסכין, כיון שביד יש בזה דרך רעבתנות.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
