התשובה
כוהן שתורם כליה אינו נחשב בעל מום, מכיוון שרק מום חיצוני פוסל את הכוהן מעבודת המקדש, וכלשון הרמב"ם (הל' ביאת המקדש פ"ו ה"ז):
אין פוסל באדם אלא מומין שבגלוי, אבל מומין שבחלל הגוף, כגון שניטל כולייתו של אדם או טחול שלו, או שניקבו מעיו אף על פי שנעשה טרפה - עבודתו כשירה, שנאמר שבר רגל או שבר יד; מה אלו בגלוי - אף כל בגלוי.
לוי בעל מום אינו נפסל מעבודת המקדש כלל, כדברי הגמרא (חולין כד ע"א) שפסק הרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"ג ה"ח):
זה שנאמר בתורה בלוים 'ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה' אינו אלא בזמן שהיו נושאין המקדש ממקום למקום, ואינו מצוה נוהגת לדורות. אבל לדורות אין הלוי נפסל בשנים ולא במומין אלא בקול שיתקלקל קולו מרוב הזקנה יפסל לעבודתו במקדש. ויראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה, אבל יהיה מן השוערים.
