התשובה
א. ברור שכל עוד יש סיכוי שהמטופל (אשר עבר דום לב) ישוב לחיים, יש חובת הצלה מן התורה גם מדין 'השבת אבדה',[1] וגם מדין 'לא תעמוד על דם רעך'.[2]
ב. ידועה מחלוקת האחרונים (בהם הגרי"ש אלישיב זצ"ל עם ה'חפץ חיים') בשאלה אם חייב אדם לאבד כל ממונו כדי לא לעבור על איסור 'לא תעמוד על דם רעך' כמו בכל 'לא תעשה' (דעת ה'חפץ חיים'), או שגם לאו 'דלא תעמוד' שייך לגדרי 'השבת אבדה', ולכן איננו מחויב לאבד ממונו יותר מחומש המתחייב מדיני צדקה.
שאלתך, כמובן, הינה רק לדעת ה'חפץ חיים'. לדעת הגריש"א איננו מחויב יותר מכדי חיובו בהשבת אבדה, למעט הטרחה בשכירת מצילים הקיימת בלאו של 'לא תעמוד', כמבואר בגמרא בסנהדרין (שם).
[1]. סנהדרין עג, ע"א; רמב"ם, הל' נדרים, פ"ו ה"ח.
[2]. ויקרא יט, טז; סנהדרין שם.