סרוס חתולה

התשובה

בס"ד

שלום וברכה

כידוע יש הבדל בין סרוס זכר ונקבה, לגבי נקבה אפשר לסכם את השיטות השונות: 

א. לדעת הראשונים תוס', ריטב"א, רשב"א משמע שאין כל איסור סרוס בנקבה, בין במעשה ובין בגרמא.

ב. לדעת הרמב"ם בביאור הה"מ והגר"א יש אסור תורה בסרוס נקבה בידים, ואילו בכוס של עיקרים מותר.

ג. דעת הרמב"ם בבאור הט"ז  הדבר מותר ואינו אסור אלא משום צעב"ח.

בנידון דידן לדעת הראשונים (א)  מותר לסרס נקבה, ולדעת הרמב"ם לפי הט"ז (ג) ג"כ הדבר מותר שהרי בצער בע"ח אם כנגדו יש צער בנ"א איננו נחשב להיות איסור, עיין רמ"א סי' ה  סעי' ה. ואילו לדעת הרמב"ם בביאור הגר"א והרב המגיד יש איסור תורה בסרוס בידים אבל מותר בצורה עקיפה. 

על כן לכתחילה יש לדאוג לסורס נקבות על ידי גלולות וכן אפשר לחפש סרוס כימי, אולם נראה שאם הדבר בלתי אפשרי, אפשר למכור את החתולה לגוי שהוא יעשה את פעולת הסירוס, ולדעת הרמב"ם אין איסור סרוס אצל גוי, על כן לכו"ע אפשר למכור את החתולה לגוי לזמן והוא יחזיר את החתולה לאחר סירוסה והטיפול בה. יש הרבה גויים בארץ שמתעסקים בכך. 

בברכת התורה והארץ

יהודה הלוי עמיחי

מכון התורה והארץ 

מצו"ב הצעה לשטר מכר של החתולה לגוי: 

לד"ר .... למסירה לכל יהודי המאמץ כלב/ מכלביית המועצה.[1]

 הסכם בין מאמץ ללא-יהודי המאפשר קיום הצו לסירוס/ עיקור בלי לעבור על ההלכה:

הסכם בין מוכר בעל חיים  לרוכש לקנות אותו בחזרה בתנאים מסוימים

ההסכם הוא בין:

המוכר:[2] _מר____________ת.ז. _______________

לבין

הרוכש: מר_____________________תז_________

אם הרוכש ירצה בכך[3], המוכר ירכוש ממנו בחזרה תמורת תשלום של __________ש"ח את בעל החיים שמכר לו (בתוספת מע"מ לפי דרישות החוק[4]). זאת אם וכאשר יעביר לו הרוכש תיעוד המעיד על כך שבעל החיים עבר סירוס/עיקור על ידי וטרינר לא-יהודי.[5]

הרוכש מתחייב שבכל דבריו בכתב או בעל פה עם הווטרינר לא יזכיר את שמו או את זהותו של המוכר[6].

ובאנו על החתום

________________המוכר              ______________________ הרוכש[7]

[1] הסכם זה יימסר על ידי הווטרינר גם לאדם פרטי המבקש לעקר את הכלבה או החתולה שלו. אפשר למסור אותו גם למי שעומד על כך שיסרס את הכלב או את החתול שלו יהא אשר יהא ולא מצליח הווטרינר לשכנעו שמטעמים הלכתיים עדיף להימנע מכך.  

[2] מאמץ הכלב או הכלבה.

[3] הרוכש אינו חייב למכור או למסור את בעל חיים חזרה למוכר. לדעתו של השואל ומשיב (תליתאה אורח חיים סוף סי' רכט) העובדה שהרוכש איינו חייב למכור חזרה את בעל החיים ליהודי מלמדת שאין כאן הערמה גרידא.

[4] ראה הערה הקודמת..

[5] מה שחשוב ליהודי המוסר את בעל החיים שלו לסירוס רק כדי למלא  אחר הוראת החוק איננו הסירוס אלא התיעוד שבעל החיים סורס. הווטרינר שמסרס את בעל החיים פועל לא לטובת היהודי שלא מרוויח מכך כלום – מחיר בעל החיים אינו עולה - אלא כדי שלא לעבור על החוק במסירת הצהרה שקרית.

[6] על פי שו"ת מהר"ם שיק אבה"ע סי' יא.

[7] הלא יהודי.