הלימוד היומי י"ז ניסן ה'תשפ"ד

הלכה יומית: ג' שבט « הקודם | הבא »

מסירות נפשו של משה על צער ישראל שהוא צער השכינה

את שאלת משה לריבונו של עולם: "למה הרעות לעם הזה" ביאר האדמו"ר מסוכטשוב זצ"ל בספרו "שם משמואל", בכך שמשה רבינו "לא היה יכול לסבול בצערן של ישראל שהוא כביכול צער השכינה, וחילול כבוד שמים שהי' בזה". אף שלא היה לו ספק שבסופו של דבר הקב"ה יוציאם ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה. למרות זאת ממשיך השם משמואל ואומר שמשה "הפקיר את עצמו לדבר קשות כדי למהר תיכף את הגאולה, אף שהוא יהיה נענש עבור דיבורו חס ושלום, ולא השגיח על שום דבר, וכמו שאמר שם: 'מחני נא....', כן נמי חשב גם כאן שיאבד עבור דיבורו זה גם העוה"ב". אך דווקא מחמת דיבורו זה זכה למדרגתו ומעתה תתבאר התשובה: 'עתה תראה אשר אעשה לפרעה', שאיננה דברי נזיפה, אלא אדרבה, עתה שמסרת את נפשך כנ"ל, תראה וגו' כי ביד חזקה וגו', היינו ע"י מסירת הנפש זכית...ומעתה תהיה היציאה ע"י נסים נגלים, מה שלא הי' זה מקדמת דנא טרם שדברת והפקרת את נפשך כנזכר לעיל.... לא הי' בכוחך לעשות נסים נגלים".