הלכה יומית: ט' אלול « הקודם | הבא »
אלול, שופר, ה' אורי, צידה לדרך, אזעקה, בזאת אני בוטח
הרב אהוד אחיטובחודש אלול מצוין בשני דברים אופיניים רק לו - בתקיעת שופר בכל בוקר, באמירת מזמור ה' אורי. תקיעת שופר זאת אין לה החגיגיות אשר בראש השנה, בה היא מרמזת למלכות, תקיעת שופר זו אינה משולבת אף בתוך התפלה, אלא מעין סיום, מעין צידה לדרך ליום המעשה, ליחסי שכנים, ליחסי חברים, מעין סימן אזעקה לביקורת עצמית, להתעוררות עצמית. להזכיר כי הנה עוד שנה משנות חלוף חולפת ואיננה, כי אורח האדם בארץ, אורח נטה ללון. וכי יש לדאוג במשהו לעולם יציב בתוך עולם חולף, כי היום לעשותם, ומחר לקבל שכרם.
יחד עם אותה התקיעה שעשויה כאילו להחריד, לזעזע, להוציא מידי שווי המשקל אשר כבר כ"כ התרגלנו אליו במשך השנה, בא מזמור העידוד של "ה' אורי". ... כאן גנוז הכוח היהודי, ב"זאת" אני בוטח, בזאת התורה, באלה המצוות. אם הננו מרגיזים את עצמנו, אם אנו שוברים במו ידינו את השריון העצמי אשר הקימונו לנו על תאוות בנות חלוף, על מאוויים בני רגע, על תרמית עצמית ורמאות אחרים, אם תובעים אנו מעצמנו את השלמות, אם איננו מסתפקים באמת לחצאין, אם הננו דורשים את חישול הרצון של "אחת שאלתי, אותה אבקש", הרי במידה זאת שאנו מצליחים בזה, אנו רוכשים לעצמנו את החסות האלוקית, את ה"אגורה באהלך עולמים" – בשני עולמים" (שיחת מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל – כפר הרא"ה אלול תש"ז).
